פיית השמש האחרונה.

נכנסתי אל הכיתה החדשה בבית ספר החדש שלי. מהבוקר הייתי עצבנית וחסרת סבלנות. המורה הציג אותי לכיתה אך לא ממש שמתי לב מה קורה מסביבי. הוא אמר לי לבחור מקום ומייד הלכתי לשולחן בסוף הכיתה ליד החלון, אך התבאסתי לגלות שלא היה שמש. מה הקטע בקיץ עם אין בו שמש?! הייתי עצבנית במשך כמעט כל השיעור הייתי עצבנית וחסרת מנוחה עד שלפתע השמש צצה במעלה השמיים וברגע שקרן אור של שמש נגעה בי כל העצבים נעלמו כלא היו. התענגתי על קרן אור השמש מחייכת מאוזן לאוזן. הרגשתי שהכל טוב בחיים שלי, הרגשתי כאילו שום דבר בעולם לא יכל להפריע לי אך לפתע הרגשתי שמציק לי. לא יכולתי שלא לשים למבטו הבוחן.
תמיד אהבתי את השמש. עם יש שמש אני שמחה ערנית וחזקה. פיזית ונפשית. בימים שאין שמש אני כל הזמן עייפה ועצבנית וחסרת מנוחה כמחכה למשהו.
אף פעם לא החשבתי את אהבתי לשמש והשפעתה עלי כעל משהו מיוחד, עד שתפסתי את מבטו.