שם הסיפור:"חברה,לא אחות"
הקדמה:
שנים רבות השוותי חברויות לקשרי משפחה.לא משנה כמה המשפחה שלי ניסתה להסביר לי ,ועם כל החום והאהבה שהם הרעיפו עליי עדיין לא הבנתי שאין כמו משפחה,יותר נכון אין כמו אחות. אני מאיה גורן,בת הזקונים במשפחה .בת לדור ולימור ואחותם הקטנה בהפרש של 4 ו6שנים של אחי הבכור נועם ואבישג האחות האמצעית. נועם ואבישג גדלו יחד .יש ביניהם הפרש של שנתיים ולפעמים אני מרגישה בדידות שהם כבר אחרי תיכון ואני בכיתה ט'.תמיד ציפו ממני לרף גבוה כי נועם ואבישג היו בוגרים מצטיינים ומוכשרים. למזלי,גם אני יצאתי די כזו. אז חיפשתי תחליף לאחותי,מישהי שלא תסתלבט עליי כששתינו מתווכחות ולא יהיה לי מה לענות לה .אחת שלא תגיד שהכל יהיה בסדר ושאני צריכה לקחת דברים בפרופורציה , "מניסיון" היא תמיד מוסיפה.אולי פשוט רציתי להרגיש שמישהי אוהבת אותי כמו אחות,אבל עכשיו אני יודעת שרק אחי ואחותי אוהבים אותי במובן הזה,ובעוצמה הזו.אחרי שעברתי את הדרך הקשה-הבנתי זאת.
הוא התכופף להסיר לי את המסכה והסטתי את הראש הצידה "בבקשה לא" "למה לא?" חייכתי "אני רוצה להישאר בסוד" מלמלתי והוא הביט בי כסקרן אבל חיוך עדין עשה את דרכו על פניו "הסוד הקטן שלי?" צחקתי "לא זכור לי שאני שלך" "את יכולה להיות" הבטתי בעיניים כחולות מרתקות וחייכתי חיוך ביישן ולפני שהספקתי לשנות את דעתי עמדתי על קצות האצבעות והצמדתי את השפתיים שלי לשלו. נפרדנו ופעם נוספת הוא הושיט את ידו מנסה להוריד את המסכה ואני אחזתי בידו "פעם שנייה פסילה" מלמלתי לוקחת צעד אחורה ובורחת שומעת אותו קורא לי ולא הסתובבתי אחורה.
אני ידעתי מי הוא אבל הוא לא ואם הוא ידע את הסוד שלי הוא יברח לכיוון השני, אם הוא ידע שאני אחותו הקטנה של החבר הכי טוב שלו.