מספרים ונשמות טועות

תמיד אהבתי מתמטיקה. אהבתי מספרים, אהבתי שהם לא נגמרים,כמו הרבה דברים אחרים בחיים. הם היו אינסופיים בעולם של גרפים וצירים. ואנחנו היינו נשמות טועות בעולם של השטן. ואני הייתי גם מספר וגם נשמה טועה, אבל לא הייתי אינסופית. שאפתי למספר שבעצם לא היה קיים, מעין גבול דימיוני. שאפתי לאפס. כמו כל המספרים. רציתי כל כך אבל לא הגעתי.
ואני הייתי כמה מספרים.
53.5
53.2
52.9
52.4
51.7
51.1
50
49.6
49
48.2
45
42.3
והייתי מטר 70. וכולם אמרו שאני רזה. אבל האם מספר יכול להיות רזה?
המספרים שלי ירדו מידי יום... המספרים שאפו לאפס ואף פעם לא הגיעו.
הם לא יכלו להגיע לאפס, הם היו אינסופיים, ואני לא אינסופית , סך הכל נשמה טועה בעולם של השטן.
והגוף קורס, עם כל מספר קטן שיורד... נעלם לאנשהו, ואני נעלמת איתו.