love is destiny

"הוא שלך." היא אמרה לו, נשברת מתחת לדמעותיה. "מה שלי?" הוא שאל, לא מבין למה היא מתכוונת. "המפתח." היא אמרה בטון שבור. היא בלבלה אותו יותר. "איזה מפתח? על מה את מדברת?" הוא שאל, דורש להבין. "המפתח ללב שלי. הוא שלך. מכאן זה הכל בידיים שלך. אתה יכול להחליט לעשות עם המפתח הזה כל מה שאתה רוצה. אתה יכול להשליך אותו רחוק ממך, ולשכוח ממנו. אתה יכול לשמור אותו בכיס, וברגע שתרגיש מוכן, תשתמש בו. אתה יכול להשתמש בו כבר עכשיו, להכניס את המפתח לחור, לסובב לאט, לראות את כל החדרים שבתוכו, תתחבר אליו, הוא יתחבר אלייך בחזרה. תטפל בו, הוא פצוע, הוא עבר הרבה מלחמות בעבר, הוא עוד לא החלים, תדאג לו, אל תשאיר אותו לבד. אל תפגע בו, הוא אוהב אותך כל כך. הוא רק מחכה שתאהב אותו בחזרה. תשתמש במפתח הזה בחוכמה. אל תעשה דברים שתצטער עליהם." היא אמרה, דמעות נופלות מעיניה באיטיות. עכשיו גם עיניו מלאות בדמעות. "אני נכנס." הוא מר בטון הססני, אבל לגמרי בטוח בדבריו. "תשמור עליו." היא אמרה, מפצירה בו. "אני אשמור עליו. כל עוד אני חי." הוא אמר, מתכוון לכל מילה כמו שלא התכוון בחייו.