אתם בטח מכירים את ההרגשה הזאת. אותה הרגשה שכלום לא מצליח לכם. שכל העצב החודר הזה מכאיב לכם המקומות הכי כואבים. אז אצלי. אצלי זה היה ביום יום. אני לא יודעת כמה זמן אני יושבת כאן ומנסה להבין מה באמת גרם לכל ההרגשה הזאת, אני אפילו לא יודעת כמה זמן אני שרויה במצב הזה, של חוסר ההקשבה והמודעות למה שקורה סביבי. אני עוצמת את עיני וסופרת לאחור, לא מפסיקה ואף לא פותחת את עיני. כשאני מגיע לאפס אני "קופצת למים". -גמור-All Rights Reserved