הסיפור מדבר על ילדה אחת, בר. היא בת 11 וחצי ולומדת בכיתה ו׳3. תחביבים: לגלוש, לרכב, לשחק כדורסל וכדורגל. המקצועות שהיא אוהבת: ספורט ותיאטרון. המקצועות שהיא אוהבת קצת פחות: מתמטיקה, גיאוגרפיה, תנך, ספרות, מורשת. המקצוע השנוא עליה: מ ד ע י ם !
אז היא נראית פחות או יותר ככה: יש לה עיניים צלולות וחומות שרואות את הכל, וחיוך שאי אפשר להסביר או להסתיר. יש לה שיער חלק ויפה בצבע חום כמו האדמה. בואו נגיד שחברים לא יחסרו לה. אבל יש שתי חברות שהיא אוהבת במיוחד. רומי ומור. מור היא ילדה יפה ומתוקה, עם שיער מתולתל בצבע חום יפה.
רומי היא ילדה יפיפייה, בלונדינית וחכמה.
הן מין חבורה שכזאת! (יש עוד המון חברות, ועליהן ארחיב במהלך הסיפור.)
בר היא מלכת הכיתה, אבל לעומת זאת אין לה חבר כרגע. גם לא לרומי או מור, אבל רק לבינתיים...
הסיפור יתחיל שהתלמידים עוד בכיתה ה׳ ובמהלך הסיפור יתבגרו ויגדלו.
במשך הסיפור יהיו אהבות חדשות, מריבות, כעסים, סערת רגשות של ממש!!!
אז יאללה קריאה מהנה!
לא הייתי צריך לנשק את סת׳. הייתי צריך להישאר בתוכנית ההתעלמות שלי.
מעכשיו גם ככה התעלם ממנו והוא ממני.
״פאק !״
פלטתי משפתיי לא מאמין למה שקרה.
נכנסתי למקלחת עוטף את עצמי במים.
נושף ומתיז אותם לכל עבר.
והוא רק ביקש את המספר שלי , אני חתיכת לוזר. אסור היה לי לעשות זאת. קולין הבהיר לי רק היום כמה כדי לי להתרחק ממנו.
הוא בטח רק שיחק בי השתעשע קצת.
עצמתי את עיניי נותן למים לטשטש את הדמעות שזולגות.
הוא לא היה צריך להתייחס אליי ככה זה גרם לי לטעות כלכך. אני כועס, כועס על עצמי ועליו על שנתן לי לחשוב כלכך מעבר.
אוסטין הוא נער תמים וטוב ההפך הגמור מסת׳. ששניהם נפגשים זה היה נראה כמו סתם מקריות. אבל זה לא היה מקרי ממש לא.
אוסטין הבין זאת , הוא ידע שסת׳ מושך אותו אליו.
סת׳ לא בשבילו, כולם ידעו זאת.
הוא ידע זאת בעצמו אבל משהו קרא לו.
והוא לא יכל להתעלם.
**כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**