הלכנו ביער אני ואחי אקסל, אני הייתי בת 12 ואילו הוא היה 15. אפשר להגיד שרצנו או ברחנו, בעולם שבו אנחנו חיים יש כל כך הרבה סיבות לברוח:
מאז שההורים שלנו נרצחו ואנחנו אפילו לא יודעים מי הרוצחים, יש המון ערפדים שמחפשים את הקורבן הבא למצוץ דם ממנו, מכשפים שאותנו תוקפים ספציפית משום שאנחנו משפחת מכשפים עתיקה, בני פיות שתמיד אוהבים לצחוק על מי שחלש מהם, ציידים שמחכים בדרך והזאבים שכרגע אני מניחה שהם הכי פחות אכזריים.
וכך העולם התפצל לחמש חלקים: ערפדים, זאבים, בני פיות, מכשפים ובני אדם.
הכל היה אמור להיות בסדר היינו אמורים להגיע למקום בטוח אבל ערפד תקף אותנו, והוא תפס את אחי.
עברו חמש שנים מאז ואני הכרתי את ורון
בן אדם שהוא קצת יותר מבן אדם אבל אני אף פעם לא הצלחתי להבין איך.
אני גרה בכפר של זאבים אבל עכשיו מתחילות להתפתח שמועות על המעמדים, אדם שהוא חזק יותר ממה שהוא אמור להיות. אדם אחד מכל חלק: ערפד, זאב, מכשף, בן פיות ובן אדם.
אני יודעת שאני אחד מהמעמדים, ורון הוא אחד מהמעמדים ואולי אפילו אחי אקסל.
המטרה שלי היא למצוא את אחי.
אדריאן מעולם לא הורשה ללכת לבית ספר, הוא ומרינט מעולם לא נפגשו קודם וזה בדיוק אחרי שעש-לילה הובס! הם גדולים, בקולג'.
במשך השלטת הטרור של עש-לילה, מאיורה עזרה לו כמו תמיד... בכל מקרה, בקומיקס הזה מאיורה מעולם לא נראתה. אף אחד לא ידע שום דבר עליה חוץ מהעובדה שמפלצות רגש הופיעו כדי לעזור לעש-לילה. לא ידעו את השם שלה, את המין שלה (אם היא בן או בת), שום דבר. רוב אזרחי פריז לא ידעו על קיומה בכלל מאחר שהחיפושית והחתול השחור לא באמת הסבירו את הסיבה להופעה של מפלצות הרגש.
אחרי הקרב הסופי לפני שנתיים, ולא ידועה הסיבה הקסומה שגרמה לכך (וזה בסדר), על היעלמותם של הקוואמים ואי פעילותם מאחר שלא היו צריכים אותם במשך הרבה זמן. דרכם של החיפושית והחתול השחור נפרדו מבלי לדעת את הזהויות אחד של השנייה וגבריאל אגרסט נשלח לכלא על מעשיו.
מופלא הטווס מעולם לא נמצא ונטלי ברחה איתו מבלי לומר מילה.
בלי איומים על פריז (ואי היכולת שלה לעשות משהו לגבי זה אם היו כאלה), מרינט עזבה את פריז לתקופת התמחות באופנה לניו-יורק כדי לנסות לשכוח מהכל (היא למדה בעל פה את ספר המופלאים ונכנסה לעבודה ממוקדת יותר, כדי לנסות להחזיר את הקוואמים). הקומיקס הזה קורה אחרי שהיא סיימה את תקופת ההתמחות שלה בניו-יורק וכשהיא חזרה בחזרה הביתה.