התאהבתי ברוצח

הנה, דרכת על האריח הראשון של הבית ועיניי הדבש שזעם כל כך עז השתקף מהן, ננעצו בי. זה הצליח לשתק אותי אל הספה שעליה ישבתי. רציתי לקום ולברך אותך ולא היה לי אומץ. היית פשוט כל כך פראי, מלא וטעון שזה היה ניכר על כל איבר שלך ולא רציתי להעיר החוצה את כל זה. היית דרוך עם אגרופים קפוצים לצידי גופך ומלא בסיפור חיים לבטח שהיה קשה לעיכול. אלמה בירכה אותך ואתה...עדיין בחנת כל חלקיק בי, כאילו והייתי מחקר במעבדה שלא הצלחת לפענח. גמעת את הרוק שלך ואבא בדיוק יצא ממשרדו שהפך להיות גיהנום עבורי ולקח אותך איתו. בלי שום הסבר לספק לי והסקרנות והתחושה הזאת בבטני התחתונה...היה קשה לי להתמודד עם זה. רציתי עוד ממך, כי תמיד הייתי כזאת שצריכה לדעת ולקבל תשובות לכל שאלה שהייתה לי בראש. היית סימן שאלה מאוד גדול בחיים שלי, אחר כך קצת גן עדן ואז הגיהנום בפני עצמו. גרמת לי לקלל את היום שנכנסת אל חיי, רואי מזרחי.