השרשרת

~הקדמה~
אני זוכר את השרשרת הזאת, שרשרת זהובה מבריקה, מאלה שנפתחות ובפנים מופעות תמונות...
השרשרת תמיד הייתה על צווארה, בכל לילה, בכל חלום.
היא נהגה לחייך אלי בהקלה, ותמיד הייתי רגוע כשראיתי אותה, חשתי בהקלה שמציפה אותי, כאילו אני נמצא במקום הכי בטוח שאני יכול להיות בו...
היא התחילה להופיע בחלומות שלי בגיל שלוש, והייתה בגילי. ויחד איתי, היא גדלה. כאילו היא חלק ממני.
אבל ידעתי שהיא לא, שהיא אדם אינדבידואלי, ושהיא סתם מבקרת אותי מידי פעם...
אבל עדיין, אני לא מפסיק לחשוב עליה. השיער השחור החלק שלה שאסוף בקוקו, העיניים בצבע דבש שכשמביטים בהן אין דרך חזרה, והעור השזוף שלה שנהיה יותר ויותר כהה ככל שאנחנו נפגשים.
היא מעולם לא דיברה אלי, רק חייכה, ואפילו את שמה אינני יודע.
ובינתיים? מחוץ לחלומות?
אימי המסוממת ממשיכה לומר שמלאך הוא אבי, הילדים בבית הספר שוכחים מקיומי, ובשאר היום אני יושב לי על גג הבניין וצופה בעננים אשר בורחים במהירות מהחיים...