אמילי אברנת'י היא ילדה שמנה.
מאז ומתמיד היא שנאה את עצמה, את איך שהיא נראית וכמובן את משקלה.
היא ילדה מאומצת, והיא ממש לא מסתדרת עם ההורים המאמצים שלה ועם אחותה החורגת, סשה.
הכל מסתבך ומתהפך כששכנים חדשים עוברים לגור על ידם כשהיא קטנה.
אמילי פוגשת בבראיין, הנער בעל השיער השחור והעיניים הכחולות המהפנטות, ומבינה שנפלה בקסמיו ולעולם לא תוכל לקום חזרה.
אך עם כל כמה שהאהבה מתוקה, יש בה צד מר.
ויש קו כל כך דק שמפריד בין אהבה לשנאה...
בראיין משפיל אותה, צוחק עלייה, ומוריד לה את הביטחון אף יותר.
מה יקרה כאשר אמילי תשנה את סגנון חייה, האם השינוי ישפיע עליה כמו שהיא חשבה שזה ישפיע עלייה?
סיפור חייה של אמילי מלא תהפוכות, מדליק, חושני וסקסי בטירוף שיגרום לכם לרצות לחיות את הרגע ולקבל את השונה מכם, גם אם הוא לא נמצא בתבנית המתאימה.
•מכיל שפה בוטה.
•מכיל תכנים מיניים מאוד.
•קריאה על אחריותכם בלבד ומומלצת מעל גיל 15.
•כל הזכויות שמורות, אין לשכפל, להעתיק, לשכתב או להשתמש ברעיון בכל נושא או משפט הכתוב בסיפור.
קריאה מהנה!
חבבתי אותו, חיבבתי אותו ממש אבל הוא לא אותי.
הוא פגע בי וראה בי כתכשיט.
הוא ניצל את התמימות שלי והשאיר אותי מצולקת.
הייתי חיה פצועה ובודדה, אבל מלך האריות בא להציל אותי.
הוא שמר עליי, הוא הגן עליי. הוא אהב אותי.
רגש שלא הייתי רגילה לקבל.
קפטן הרוגבי היה שלי ואני הייתי שלו, וידענו את זה גם מבלי להגיד את זה.
****
היא הייתה כל כך יפה.
מלאך שפגשתי במיקרה.
אבל כשבחור פגע בה והשאיר אותה חסרת אונים לנגד עיניי, אחותי הקטנה עלתה לי לראש, ואני ראיתי את עצמי הופך לרוצח.
היא כל כך פגיעה ואני רציתי להיות זה שיגן עליה.
אמבר הייתה מקום הרוגע שלי ונקודת החולשה שלי, מה שסיכן אותי הרבה פעמים.
הילדונת ואני אנשים שונים לגמרי, אבל עדיין משלימים זה את זה כמו פאזל.
אני לא רואה את עצמי בלי המלאכית מגן עדן.