חצי תליון

יש אהבות שנגמרות לאחר מחזור חיים אחד, ויש כאלו שמובטח להן הנצח.

"איזבלה!" שמעתי אותו צועק. "איזבלה!"
"אני כאן!" השבתי בצעקה.
רצתי לעברו, ראיתי אותו ממרחק מה.
"אני כל כך מצטער" הוא אמר כשהגעתי אליו. פניו היו נפולות מטה, מבטו היה כמבט של מת. "אני רוצה להישאר איתך לנצח!"
דמעות עלו בעיניי, וירדו על שבילי הדמעות היבשות שירדו במשך כל הלילה. "אני יודעת." אמרתי. "אני אוהבת אותך, כל כך."
"קחי את זה," אמר והוציא מכיסו שתי שרשראות. הן יצרו יחד לב. "יום אחד עוד נמצא אחד את השני... עד אז..." הוא לא היה צריך להמשיך.
הנהנתי והנחתי לו לענוד לי אותה.

מאז לא פגשתי אותו שוב מעולם.
הוא היה בן אצולה ואני הייתי פשוטת עם.
אני העברתי את השרשרת לבת שלי, והיא לבת שלה והיא לבת שלה... וככה זה עובר בירושה מאם לבת.
אך עדיין יש תקווה... שיום אחד אלוהים יניח לנו להיפגש, וסוף סוף נוכל להיות יחד.