*גמור* "תתפלאי, אבל אני בדיוק כמוך" "איך כמוני?" אני מתחכמת "את יודעת על מה אני מדבר." השתתקתי. תדמיינו לכם עולם בלי מחלות, שכל שבר או שריטה נרפאים מעצמם תוך שניות בודדות, עולם בו אנשים חיים חיים ארוכים בלי דאגה לבריאות ומתים בשלווה ובשקט. נשמע מושלם נכון? אז זהו שלא. קוראים לי אנה-אל אני בת 16 וגרה בבית יתומים. ההורים שלי נרצחו כשהייתי קטנה, אני לא זוכרת מהם כלום. אבל הם הורישו לי את הדבר היקר ביותר בעולם, דבר שאנשים היו מוכנים להרוג למענו. הדבר הזה נתן לי חיים אבל גם הרס אותם. ומסתבר שאני לא היחידה. גם בי וגם בבן, המתבודד המרגיז והחתיך... כמובן (גילגול עיניים). יש את הדבר הזה. בסופו של יום גיליתי שהמציאות יותר מורכבת ומסובכת משחשבתי. אבל זו המציאות שאליה נולדתי... הגבלת גיל 13 אזהרת טריגר: קללות, התאבדות כל הזכויות שמורות לי, גפן ליבוביץ' ♡