נקמה זה שם המשחק
התאריך 7.10.2023.
שמחת תורה. שבת.
מסיבת טבע ענקית, שאין אחד שחובב מסיבות ולא חלם להיות שם.
ואז - יריות. אבק שריפה. מחבלים. מלחמה.
הורים שכולים.
יתומים.
חטופים.
נשות מליאומניקים.
וכאלה -
כאלה שנשארו לבד.
כאלה שלא נשאר להם אף אחד.
יותם לוי
"בכל לילה אני מדבר איתם - עם אמא, אבא, אלחנן. הם לא עונים."
גדלתי בעוטף עזה.
אני, אחי אלחנן ורונן - היינו שלישייה שכל העוטף הכיר.
עד אותה שבת שחורה.
נשארתי לבד.
יושב שבעה על שלושה בבת אחת - אחי, אמא ואבא.
מה שנשארתי רק עם טעם מר- של נקמה.
ליר כהן
"אבל הכי מתסכל, אמא - שאין לי את מי להאשים חוץ מאת עצמי."
החיים שלי נראים מושלמים מבחוץ.
אבל לא.
לא.
הם באמת היו מושלמים - עד אותה שבת שחורה.
רציתי לשכוח מהכול, לרקוד במסיבה.
שיקרתי להורים שהלכתי לשיר.
ובמקום זה - רקדתי אל תוך הסיוט ולא היה אפשר לעצור אותי.
ריח של אבק שריפה, צרחות, יריות - ושתן מזוין.
"נקמה זה שם המשחק" הוא רומן צבאי סוחף על יותם - גבר שבור שרוצה לנקום את דם משפחתו,
ועל ליר - שמנסה להיות הגלגל הצלה שלו, למרות שהיא עצמה שוקעת.
שכול. מוות. סיוטים.
ואהבה אחת - שאו תציל אותם או תשבור אותם לגמרי.
זו הדרך של יותם לוי וליר כהן -
והיא לא שוכחת ולא סולחת. רק טעונה ברצון לנקמה.
נקמה זה רצון הרסני.
מה קורה שזה השם של המשחק שלך?
המשחק הזה הופך להרסנ