Hands Up
  • Reads 178
  • Votes 30
  • Parts 6
  • Reads 178
  • Votes 30
  • Parts 6
Ongoing, First published Jan 21, 2016
ג'ני ורובי היו החברים הכי טובים, למרות שהיו הפכים גמורים. 
שניהם נכנסו לסיפור מותח למרות שאם הבחירה היתה בידם, הם היו נשארים מחוץ לו. 
כשהם התחילו לחשוד בבן אדם הלא נכון הם לא שמו לב לכך.
בכל פעם שהיו קרובים למצוא תשובה הם היו מפספסים אותה. 
עד עכשיו.
All Rights Reserved
Sign up to add Hands Up to your library and receive updates
or
Content Guidelines
You may also like
bad revenge[1]  by user84586279
39 parts Ongoing
הקריאה על אחריותכם בלבד! רייצ'ל דלה רוביה- רוצחת שכירה ואישה חזקה עם עבר קשה, שרוצה לנקום בלאונרדו, ראש המאפיה האיטלקים. לאונרדו פיזאנו- ראש המאפיה האיטלקית. חסר לב ואין בו טיפת רחמים. פתחתי את עיניי והרגשתי את ידי קשורות ניסיתי להשתחרר אך זה לא עבד, שמעתי את הדלת נפתחת עשיתי את עצמי חסרת אכרה ושמעתי צעדים, הם התקרבו אלי. ואז שמעתי אותו אומר לי, "אני יודע שאת ערה" פתחתי את עיני והרמתי אליו את רואשי "מה אתה רוצה?" שאלתי אותו "אותך" אמר "מה זאת אומרת אותך" שאלתי והרגשתי את העצבים מתחילים לעלות. "אני רוצה אותך כקישות קטן ויפה שהיה לידי" אמר "אני לא חפץ שאתה תגיד לי את זה!" צעקתי עליו, "ששש פרינצ'יפסה אין לך כול כך אופציות לבחירה" ענה לי וניסיתי להשתחרר למרות שידעתי שאני לא הצליח, אני שונאת אותו אוף למה אני קיבלתי את החיים האלה? אני עוד הצליח לברוח מכאן זה רק עניין של זמן. "תעזוב אותי ותן לי ללכת כי אם לא אני העשה לך את המוות." אמרתי בשיניים חשוקות ואיום בקולי, "את מאיימת עלי?" שאל והתקרב אלי, "אני לא מאיימת אני אומרת." אמרתי לו בקול חצוף, --------------- -עבר- רייצ'ל בגיל 16 חבתה טרגדיה נוראית. שהיא רוצה לשכוח, מתי שרייצ'ל הייתה בת 16, פרצו לביתה חיילים של המאפיה. לקחו אותה ואת הוריה, מתי שהגיעה לשם עיינו את הוריה מול עיניה, ו
You may also like
Slide 1 of 10
המשיכי לנשום cover
אובססיה אפלה|| Dark obsession cover
חסר רגשות [1] cover
חטיפה אכזרית cover
His angel of death-מלאכית המוות שלו cover
שנאה או אהבה? cover
bad revenge[1]  cover
she is mine cover
סיפורי סקס cover
Never yours  cover

המשיכי לנשום

53 parts Ongoing

"מי זו, אדון קייל" אמר הבחור הצעיר אל השטן. "היא הנקמה שלי" הסתכל עליי בגאווה. הם מחייכים אליי. אני אוחזת בשרשראות הברזל המחזיקות אותי לתקרה. אני שותקת כמו ילדה טובה. בעולם שלו יש חוקים. ואני מוכרחה להקשיב להם. אך כמו שאני הנקמה שלו, הוא הנקמה שלי. יום יבוא אדוני. "ולנסי" הבחור השקט פותח את פיו לפתע. "עד מתי תשמור אותה?. יום יבוא והיא תדבר" השפלתי מבט. האקדח בכיס הטוקסידו המפואר של קייל יכול לפלח את דרכו לראשי ברגע. קייל התקרב אליי, החזיק בסנטרי עם אקדחו, ליטף בעדינות מלחיצה. הוא יודע עד כמה אני מפחדת ממנו. "היא לא תעשה כלום" הוא אומר בפשטות. היהירות שלו זהרה. "היא חלשה מכדי לנסות. אני צודק ילדה?" הנהנתי אליו מחכה שכל זה יסתיים.