כתמים של דם
  • مقروء 107
  • صوت 6
  • أجزاء 1
  • مقروء 107
  • صوت 6
  • أجزاء 1
مستمرة، تم نشرها في ينا ٢٣, ٢٠١٦
Nimio sanguine היא מחלה נדירה, פירוש המילים מלטינית הוא 'יותר מדי דם'. 
לא סתם שם המחלה הוא יותר מדי דם, זאת מחלה בה האנשים שחולים בא, הגוף שלהם מייצר יותר מדי דם. למחלה יש חסרונות רבים, בין תופעות לוואי ובין התקפים חמורים שנקראים נה-בואס, שמשמעותם בצרפתית לא קולט, הגוף לא מסוגל לקלוט את כול הדם שהגוף מייצר ומתחיל לנסות לשטוף אותו מהגוף.
 הדרך לעצור את ההתקפים, או לפתוח להאט אותם היא לפתוח פתח שהדם יזרום מחוץ לגוף בלי לסתום מערכות חשובות בגוף. היתרונות של המחלה הוא חילוף החומרים המהיר בגוף, הגוף מפותח יותר, מתרפא מהר יותר, וכול מי שחולה חכם הרבה יותר בגלל זרימת הדם הגדולה למוח. הסיפור הוא סיפור בדיוני, אין באמת מחלה כזאת וכול הסבר מדעי שרשום בספר, הוא פרי הדמיון שלי.


 הסיפור מסופר מנקודת המבט של אוסקר נער רגיל שנתקל בילדה החולה במחלה והחיים שלו מתעקשים להישאר לא יציבים.
לספר הזה לא יהיו לי עלות קבועות, אז לקחת בחשבון עם אתם רוצים לקרוא אותו.
جميع الحقوق محفوظة
قم بالتسجيل كي تُضيف כתמים של דם إلى مكتبتك وتتلقى التحديثات
أو
إرشادات المحتوى
قد تعجبك أيضاً
שונאים מאהבה بقلم books_by_lia
48 جزء undefined أجزاء مستمرة
מאז שאני מכירה אותו, כשעלינו לאותו התיכון ושובצנו באותה כיתה, הוא משך את תשומת ליבי. אופנוען יהיר ושחצן, מושא העיניים של כל הבנות בתיכון. היה נראה לי שגם אני משכתי את תשומת ליבו, כיוון שהוא נהג להציק לי בקביעות. אך בין רגע ההצקות הקטנות הפכו להשמצות והשפלות נוראיות. אני לא יודעת למה הוא מתאכזר אליי ככה, ואני מנסה להתעלם ממנו, להתעלם מהקיום שלו, אך בכל פעם הוא גורם לי לאבד את העשתונות מחדש. כשאני חוזרת לבית הספר אחריי שבוע בו החסרתי עקב מחלה, אני מגלה שיש לנו עבודה מסכמת בהיסטוריה להגיש ביחד. הציונים עליהם אני עומלת קשה חשובים לי, ולכן אני מאמינה שנוכל לסיים עם העבודה במהירות ואפטר מליאו בסוף השנה- כשנסיים את התיכון וכל אחד ילך לדרכו. אך הדברים לא הולכים כמתוכנן. טרופים: ספר תיכון, בולי, שונאים לאוהבים. עלול להכיל: אלימות, מין מפורט, סמים, שתייה חריפה ועוד... (הקריאה היא על אחריותכם בלבד!!!) © All Rights Reserved כל הזכויות שמורות לי. אין להעתיק, לשכפל ולהפיץ.
אהבה כואבת [1] بقلم linoy1847
42 جزء undefined أجزاء مستمرة
נואה ווילמר: הדבר החשוב ביותר בחיי הוא המשפחה שלי, אבל ברגע שהיא נלקחה ממני, איבדתי את עצמי ואת הדרך שלי. ההצעה לעבור לגור עם משפחת פאל הייתה הדבר הטוב היחיד בחיי ברגעים אלו, אבל ידעתי שזה לא הולך להיות פשוט, אפילו קשוח, לחזור אחרי שש שנים. הוא היה הכל בשבילי, המשפחה לי, החבר הכי טוב שלי והיד העוזרת שלי בהכל. ברגע שנעלמתי לו וחסמתי אותו, זה נגמר בינינו. אלו היו השש שנים הכי נוראיות בחיי ואם לא היה קורה למשפחה שלי מה שקרה, אולי זה לא היה נגמר רק בשש שנים. עכשיו אני חוזרת ואני בטוחה שהוא שונא אותי, הוא חייב לשנוא אותי, ואני אקבל את זה והמשיך הלאה ממנו. לוקאס פאל: השמועות על כך שנואה עוברת לגור איתנו נכונות, פאקינג נכונות. אני לא מאמין שיש לבחורה הזאת את האומץ לחזור לכאן אחרי מה שעשתה לי, חייב להיות לה חתיכת ביצים לחזור לכאן. אני רוצה להשתגע ולצעוק עליה למה היא עשתה לי דבר כזה, אבל אני לא יכול, אני לא מצליח להרים את הקול עליה. ובשנייה שראיתי אותה עומדת שם בנמל התעופה, הבנתי למה. כל האינסטינקטים שלי צועקים לי לשמור ולהגן עליה מכל, אפילו ממני. עכשיו היא חזרה ואעשה הכל כדי לגרום לה להישאר לתמיד. (״אהבה כואבת״ הוא ספר ראשון בסדרת- ״אהבות״ מאת linoy1847.)
כאוס יפהפה بقلم barbie3694
17 جزء undefined أجزاء مستمرة
יורי ביילי: "על תעשי לי את הפרצוף הזה, זאת התחלה חדשה. שבה שנינו נהיה מאושרות. את עוד תודי לי" אמרה אמא ולחצה על הגז. התחלה חדשה, כן התחלה חדשה בתחת שלי. אולצתי לעזוב את כול מה שידעתי וגדלתי עליו ולעבור לבית אחר, אבא חורג, אח חורג. אח חורג.. אפשר לומר שהתחלנו ברגל שמאל. מעולם לא רציתי להיות בבית שלו, לחלוק איתו אוכל ובטח ובטח שלא להתאהב בו. נכון תמיד אומרים שהפכים משלימים אחד את השני? אז הם טעו ובגדול. אני רותחת, עוד שנייה שוברת שולחן והוא צוהל לו ומדלג משמחה. אני צוחקת והוא מסתכל עליי כאילו אני המכשפה הזקנה והמכוערת ביותר שראה בחייו. אני מוצאת ומאמצת גור כלבים והוא עוד שנייה זורק אותו מהחלון. אני כבר מאוהבת בו, ואין דרך חזרה. הקרבה אליו מפריחה בי חיים ומעודדת אותי כול פעם מחדש. הבית שגדלתי בו, הלהקה והחברים שלי לא נראים כול כך חשובים כשהוא עומד על הכף. אפשר להגיד שאנחנו ביחד כאוס, אבל כאוס יפהפה. ברוק ג'קסון: תמיד חשבתי שזה יהיה אני וההורים שלי. הכול קרס ונשבר לרסיסים כשאמא שלי נפטרה ממחלת הסרטן שלה. כול כך הרבה כאב הצטבר בי. עבר שבוע, עבר חודש, עברה שנה. עברה שנה שאני לא מרגיש כלום. אני לא נותן לעצמי להרגיש כלום. הדבקתי עם דבק שלוש שניות את השברים אבל הכול נשבר מחדש כשהיא הגיעה. אבא שלי המשיך הלאה.