"היא ישבה בסלון במבט חלומי ומרוחק, מתבוננת בעיון בתמונה השבורה שנתלתה בריפיון מעל האח.
ידה, שאחזה בחוזקה בקב ברזל, כבר החלה להלבין מהמאמץ.
הוא עוד רגע יבוא.. וליבה יחסיר פעימה.. והיא..היא תיפול לגמרי ולא תיהיה לה אפשרות לחזור.
אליו או בכלל.
היא שונאת את החיים שלה. היא שונאת את עצמה.
היא שונאת את הגוף השברירי שלה, ואת הרגל התותבת שלה.. אבל הכי היא שונאת..
היא שונאת את מה שהיא. את מה שנגזר עליה לעשות בחייה או להיות מה שהיא אמורה להיות.
אבל מה היא כבר יכלה לעשות?..
...ככה זה."
אשמח אם תיקראו את זה זה חשוב לי ממש..
אני בנאדם די בודד שאפשרות השיתוף היחידה שלו היא הכתיבה.. וגם את זה אין מי שיקרא. :(
תודה למי שקורא.. או יקרא.. ❤