מה שאני רוצה...

"אני אתגעגע אלייך מלא ריין! אני וכל הבנות!!" אמרה לי קורטני בוידיאו צ'אט. "תודה" חייכתי, וניתקנו את השיחה.
איך אני הולכת לעבור לתל אביב? להתחיל חיים חדשים? למחוק הכל? סגרתי את המחשב והבטתי בתקרה. "היי, אני ריין, אני חדשה," לאלאלא זה ניסוח לא טוב, "אני ריין, מה קורה?!" דיקלמתי לעצמי מה אני אגיד. מכיוון שאני גרה רק עם אחי, שהוא לא בבית, הלכתי להכין לעצמי ארוחת ערב. פסטה? פחמימה. המבורגר? פחמימה. עוגה? פחמימה. סגרתי את דלת המקרר ופשוט הזמנתי פיצה. פתחתי את הטלוויזיה, והייתה כתבה בערוץ האמריקאי על אבא שלי... העברתי ערוץ מהר. ערוץ הילדים, זה ידידותי לצופה. נאנחתי. צלצול בדלת, מי כבר יצלצל אליי? פתחתי והתגלה לפניי בחור גבוה, שטני, חתיך ברמה מפחידה, רק חבל שהוא רק השליח פיצה. "כמה זה?" הוצאתי את הארנק שלי צקולב התיק ופשפשתי בו. "20 שקל" חייך. הוא לבש משקפיים ועזר לי ושם את המגש על השולחן. הבאתי לו 21, רק כי לא היה לי מספיק כסף לטיפ. "תודה" הוא עדיין חייך ופנה ללכת, "חכה רגע," עצרתי אותו, לא יכולתי לתת לו ללכת. "איך קוראים לך?" "עומר"