Memory

יש שאומרים שמה שהיה בעבר נשאר בגדר העבר. ככה חשבה גל ריימרק. תלמידת תיכון בת 17, שכל מה שהיא שואפת אליו זה להחלים מצלקות העבר שלה. היא האמינה שבאחד מן הימים, אולי בסיכוי קלוש אחד, היא תצליח להיות מאושרת ושלמה. היא איבדה את הדרכים, את כל התקווה. כשחשבה שאין גרוע יותר מגורלה, הגיע הגרוע מהכל. הסיבה לטראומות העבר שלה, הגבר שמירר את חייה- חוזר אליהם בפתאומיות. אדם בר, תלמיד תיכון בן 17. תמיד יש משהו שמשנה את הכל, משהו שהופך את החיים מהקצה אחד לשני. אבל לסגירת המעגל הזו, הם לא ציפו בחיים....

״אנולה ווקר״ אמרתי באיום. ״איידן אנדרסון ״ החזריה באותו מטבע. ״אני יכול להרוס אותך״ אמרתי באיום והמשכתי להתקדם לעברה. ״אתה יכול לנסות.״ ״את באמת חושבת שאת יכולה להפיל אותי?״ ״אני לא חושבת. אני יודעת.״ ״את חושבת שאת חסרת פחד.״ הצבתי בעצב מזויף. ״אני פחד.״ השיבה בזדוניות. אנולה ווקר, או בשם שכולם מכירים אותה-מלאך המוות. מוות מעולם לא הפחיד את אנולה, היא חיה לצידו, נאחזת בו יד ביד מדי יום. היא לא הגיבורה בסיפור של אף אחד, היא קרה, קטלנית, חדה וחסרת לב. לא מהססת ולא מרגישה דבר-עד שאיידן אנדרסון נכנס לחייה. הוא לא מפחד ממנה. הוא מאתגר אותה, הוא שובר את כל הכללים שהיא חיה לפיהם. והגרוע מכל? הוא גורם לה להרגיש. הכתיבה משתפרת עם הפרקים. הסיפור מכיל⚠️ אלימות קללות רצח מין אונס פגיעה עצמית מוות

• ספר ראשון בסדרה רסיסים של שקרים, ניתן לקרוא כיחיד 🫶🏻 ריהאנה קופר: הייתי בת חמש כשאיבדתי את הזיכרון. ננטשתי על ידי אבי בפח זבל, אדם בשם ג'ושוע הציל אותי ואימץ אותי כבתו. הוא העביר לי את הידע שלו, אימן אותי ולימד אותי כול דבר שהייתי צריכה כדי לשרוד בעולמו. עד כה צלפתי באנשים מאחורי הכוונת, עכשיו הגיעה ההזדמנות שלה חיכיתי- להיות סמויה, לרגל. לג'וש יש ארגון שבו שוכרים את שירותינו כדי לרצוח ולרגל אחר אנשים. הלכתי להיות עוזרת הבית שלו כדי לחטט ולגלות מידע, רק מה שלא ידעתי שהמניאק העשיר הזה יהפוך את עולמי 180 מעלות. כריסטופר סמית': חייתי את חיי בשלווה וברוגע עד שהיא הגיעה, לא אהבתי את העובדה שהילדה העקשנית הזאת תגור איתי מעתה ואילך. ניסיתי להעיף אותה יותר מידי פעמים ממה שאני יכול לספור על יד אחת. שום דבר לא הפחיד אותה. שנאתי אותה ואת החיוך המטופש שלה, שנאתי את זה שעברה לתיכון שלי. ויותר מכול שנאתי את איך שעירערה על כול דבר שאי פעם חשבתי שידעתי. - מה קורה כשאהבה גודלת בין שדות קוצים? - מה קורה כשסודות ותככים עולים מעל פני השטח? - מה קורה כשהאמת יותר מידי מכוערת ועדיף להשאיר אותה קבורה באדמה? מכיל: רצח אלימות תוכן מיני מפורש אזכורים של אלימות במשפחה *חשוב לציין שסיפור זה הוא יצירה בדיונית.*

*גמור* ״שנינו יודעים שאני אעדיף למות מאשר-״ ״לחיות בלעדיי?״ הוא אומר בקול זחוח וחיוך יהיר על פניו, מבין שהוא מביא אותי בדיוק לנקודה אליה ניסיתי לקחת אותו. ״להתחתן איתך.״ אני מתקנת אותו בקור, החיוך הצדדי שלו לא יורד, אם כבר רק מתרחב. ״ושנינו גם יודעים שהגאווה שלך גבוהה מדי מכדי למות ולהשאיר את האימפריה היקרה שלך בידיים של מישהו אחר.״ אני חושקת שיניים ונושמת עמוק, הוא צודק. בחיים לא אתן לאף אדם מחוץ למשפחת מדיצ׳י לקבל את המקום בראש המאפיה, גם רפאל ומלאך המוות ביחד לא יעצרו אותי. **** בעולם המאפיה נשים לא שולטות. אני יוצאת הדופן בעניין הזה. לא בחרתי בחיים האלה, הם בחרו בי. יש לי מורשת להגן עליה ואעשה הכל לשם כך. שום דבר לא יעצור אותי. גם לא הוא. הוא רוצה את הממלכה שלי. כדי לנצח אעשה הכל. גם אם זה יהרוג אותי. *הסיפור מכיל קללות ותכנים מיניים

הן משחקות בקבוצות כדורעף יריבות. אופאל טיילור: הקפטנית של ארצות הברית. מרסלי סנטוס דה סילבה- הקפטנית של ברזיל. הן נפגשות כל פעם רק בעונות משחקים. הן שונאות אחת את השנייה.

סיפורה של מלודי, צעירה מרדנית שחשבה שהיא לא מפחדת מכלום, ומגלה לראשונה בחייה מהו פחד. רגע אחד היא עם כיסוי עיניים, ורגע אחר היא כבר בתוך אחת ממשפחות הפשע הגדולות במרכז אמריקה. בעולם של כוח, שליטה... וסודות שלא שורדים, הדבר האחרון שהיא ציפתה לו- הוא להתאהב. ובמקום כזה... אהבה יכולה להיות הדבר הכי מסוכן שיש. מלודי נשאבת לעולם שבו כל טעות עלולה לעלות ביוקר. *הספר כרגע עובר שכתוב במקביל לכתיבה* אזהרות קריאה: ➰ שפה בוטה. ➰ תיאורים פיזיים קשים. ➰ תוכן מיני (יסומן לפני וניתן לדלג). קריאה בשיקול דעת.

תעשו לעצמכם טובה ואל תדברו איתי על ׳רושם ראשוני׳, מספיק לי לראות איך גבר נכנס לחדר כדי לדעת בדיוק איזה סרט הוא מנסה למכור לי. מי ששם את הטלפון הפוך, מסתיר משהו. מי שלובש ז'קט באוגוסט מנסה להוכיח, מי שמחייך כאילו החיוך שלו הוא מטבע חוץ, כנראה שעוד לא פגש אותי. אני אמור בריין. אני לא מאמינה באלוהים, אני מאמינה בתוצאות. אני המוח שבונה מותגים מאפס בזמן שכל הכרישים מסביב מחכים שאני אמעד בגלל הבלונד או השם של אבא שלי. הם תמיד טועים. נחתתי בביתר ירושלים כדי להציל מועדון ששכח איך לספר את הסיפור שלו. ציפיתי לעוד חבורה של שחקנים עם אגו בגובה ברך. לא ציפיתי לאלרואי גבאי. במגרש של טדי, אלרואי גבאי הוא אלוהים. הקפטן שלא רואה בעיניים, הכוכב שכל המדינה סוגדת לו, והגבר הירושלמי שרגיל לקבל כל מה שהוא רוצה. הוא לא מנסה להרשים אותי, והוא מסתכל עליי כאילו המושכות של החיים שלי נמצאות אצלו בידיים. בעולם שבו כולם רצים אחרי כותרות, אלרואי הוא השקט שמרעיש לי את כל המערכות. הוא חושב שהוא מנהל את המשחק, אבל הוא עוד לא הבין שבמשחק, אני זו שכותבת את החוקים. בין הלחץ של היציעים למלחמות האגו במסדרונות, אני הולכת ללמד אותו שגם אלוהים צריך לפעמים מישהי שתזכיר לו איך לנשום. אז אני אמור בריין. תבחרו תמונה טובה, כי הפעם אני לא נחמדה.

רומנטיקה🖤🤍

חבבתי אותו, חיבבתי אותו ממש אבל הוא לא אותי. הוא פגע בי וראה בי כתכשיט. הוא ניצל את התמימות שלי והשאיר אותי מצולקת. הייתי חיה פצועה ובודדה, אבל מלך האריות בא להציל אותי. הוא שמר עליי, הוא הגן עליי. הוא אהב אותי. רגש שלא הייתי רגילה לקבל. קפטן הרוגבי היה שלי ואני הייתי שלו, וידענו את זה גם מבלי להגיד את זה. **** היא הייתה כל כך יפה. מלאך שפגשתי במיקרה. אבל כשבחור פגע בה והשאיר אותה חסרת אונים לנגד עיניי, פתאום אחותי הקטנה שהתאבדה לפני כמה שנים עלתה לי לראש, ואני ראיתי את עצמי הופך לרוצח רק כדי להגן על מישהי שאני בכלל לא מכיר. היא כל כך פגיעה ואני רציתי להיות זה שיגן עליה. אמבר הייתה מקום הרוגע שלי ונקודת החולשה שלי. משהו שלא חשבתי שיכול להיות לי. הילדונת ואני אנשים שונים לגמרי, אבל עדיין משלימים זה את זה כמו פאזל. אני לא רואה את עצמי בלי המלאכית מגן עדן.

"אנג'ל קולינס לא תכננה שהיום הפשוט שלה בקניון עם חברותיה ישתנה לתחילתה של סערה. לוקה דה לורנצו - בנו של ראש מאפיה קר ואכזר - ראה אותה, ובלי לאפשר לה לברוח, הכריז: 'את שלי, גם אם תברחי.' עכשיו היא עומדת מול בחירה קשה - להילחם על החופש שלה, או להיסחף אחריו לעולם מסוכן ומפתה."