אני מתהלכת לי בחצר בית הספר . קולות מימיני ומשמאלי . מלמולים קולניים של אנשים חסרי חיים . איזה מכוערת משם .. ואיזה שמנה מהצד השני . אני ממשיכה ללכת לא נותנת לעצמי לספוג את זה , אני בונה חומות ,אומנן חומות דקות אבל לפחות הם מעמעמות את הרעש המציק . עכשיו הכול שקט יותר , נעים יותר , רגוע . נעצרתי , לא יודעת למה , אני מרימה את הראש ונתקלת בעיניים שלו , הם צוחקות ממש כמו של כולם . זה שבר לי את כול החומות שבניתי והכול נספג פנימה , ממש כמו ספוג . ************************************************** אני הולכת בקושי בחצר בית הספר , הם חושבים שאני לא שומעת אבל אני כן . כול המלמולים הקולניים שלהם . "מה נהייה ממנה , היא אפילו יותר מכוערת ממקודם , איזה בזבוז של מקום בעולם ". ושוב אני בונה את החומות שלי , הפעם הם קצת יותר טובות , הם מסננות את הכול הרמתי את ראשי בגאווה , סוף סוף אני לא שומעת כלום . אבל אז נתקלת בעיניים שלו , הזוג עיניים היחיד שלא היה בהם זילזול . הזוג היחיד שהיה בהם חמלה וצער אמיתי ,וזה שבר אתה , זה שבר את החומה שלי . שוב .All Rights Reserved
1 part