גורל המקום

"שאאלום!" נכנסה תמר בצהלות הביתה.
אף אחד לא ענה לה. 'מה קורה פה?' היא חשבה לעצמה. היא לא הבינה למה כולם שקטים. תמיד כשהיא נכנסת הביתה ככה, אמא עונה לה שלום. שואלת לשלומה. מה השתנה הפעם?
ולא רק זה, היא המשיכה להרהר, גם מיכל הייתה שקטה כל הדרך הביתה. תמיד מיכל מדברת איתה בדרך הביתה, שואלת איך היה לה, ומדברת גם על עצמה. מה השתנה היום?
'מה קורה לכולם?!' היא ממש לא הבינה.

~~

מכירים את זה שכולם מדברים מסביבך, מתלחששים, ואתה גם רוצה לדעת על מה הם מדברים? על מה הם מתלחששים?
ואז, כשאתה מגלה, אתה מעדיף שלא היית יודע. שלא היית שומע?
כך בדיוק מרגישה תמר. ברגע שהיא מגלה את מה שניסתה לגלות, היא כבר לא רוצה לדעת מזה. לזכור את זה.

זה סיפור קצת לא רגיל. הסיפור הזה עומד להיות הרוב מנקודת המבט של ילדה קטנה, בת 9, יהיו גם קצת מנקודות מבט של עוד, בשביל ההסבר.