תום אף פעם לא חשב שהוא יתאהב באחותו של איתמר, החבר הכי טוב שלו. הוא נשבע לאיתמר שבזמן שהוא לומד בפנימייה והוא רחוק מהבית- הוא ישמור על ירדן, כאילו היא אחותו הקטנה באמת. הוא דאג לשמור ממנה מרחק ולהסתכל עלייה מרחוק. הוא לא חשב שהוא אי-פעם יסתכל עלייה אחרת חוץ מ׳אחות של איתמר׳. עד יום שישי אחד, שבדרך-כלל היה כמו של יום שישי שהם היו רואים אחד את השני, רק שהפעם הוא ניגש אלייה, ומאז הפך את כל החוקים. ככל שהזמן עובר העניינים רק הולכים ומסתבכים. סודות, בעיות, חברים ואפילו משפחה לא מתפקדת. מערכת היחסים שלהם היא כמו רכבת הרים בדיוק, פעם עולה ופעם יורדת.. אך לפעמים השאלה היא האם אחרי כל ירידה- כזה קל לעלות? ⚒⚒ ••סיפור גמור••

הוא היה בשבילה הכל והיא הייתה בשבילו הכל אך הוא עזב אותה והיא נשארה לבד , היא ושני תינוקות בבטנה. "אתה עזבת אותי בלי שום דבר להיאחז בו!״ אמרתי בכאב ודחפתי את כתפיו , למרות שזה לא הזיז לו. "עזבתי פעם אחת , אני לא מתכוון לעזוב שוב" סינן מפיו ותפס את ידי בחוזקה.

אמא שלה התארסה לאיש העשיר והמוכר במדינה הם עברו לגור איתו אך מה שהיא לא ציפתה לו זה שהאח החורג שלה יהיה האויב המושבע שלה מבית הספר. מה קרה שהם גילו שהם הופכים להיות חורגים? תמשיכו לקרוא💜

לא טובה בהקדמות. תיכנסו ותבינו☺️☺️ אזהרה- יש פירוט יחסי מין. מערכת יחסים של דאדי וליטלגירל. תמימים אנחנו לא. אז לא אשים הגבלת גיל אז תהנו☺️ -הסיפור גמור-

~לכל מי ששאל לאן אוליו נעלם~ **לפני הספר ממליצה לקרוא קודם את (חטאי העבר)** מעולם לא נתתי למשהו לאיים עלי. אני שייך למאפיה שנים, נותן בשבילם והם בשבילי. אבל היום. עכשיו, ממש מולי עומד אדם שחושב שאני אתכופף למילתו. בעולם שלי הייתי מחטיף לו אגרוף או שניים אבל עכשיו אני פשוט שקט. בולע רוק שהוא אומר את המילים שגורמות לכל גופי לרעוד. ״ויולה וילנד. אני יודע איפה היא גרה, איפה היא עובדת.״ עיניו מביטות בי בסקרנות מגוחכת. כאילו נהנה לשחק בי. ״הדבר היחיד שאתה צריך לעשות כדי שהיא תישאר בחיים פשוט מאוד, זה להתרחק מאוולין סוייר.״ לכן התנעתי את האופנוע ולא הסתכלתי לאחור, נסעתי קדימה. כי אם יש סיבה אחת שתגרום לי לעזוב הכל כך זו רק ויולה. **כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**

הוא התכופף להסיר לי את המסכה והסטתי את הראש הצידה "בבקשה לא" "למה לא?" חייכתי "אני רוצה להישאר בסוד" מלמלתי והוא הביט בי כסקרן אבל חיוך עדין עשה את דרכו על פניו "הסוד הקטן שלי?" צחקתי "לא זכור לי שאני שלך" "את יכולה להיות" הבטתי בעיניים כחולות מרתקות וחייכתי חיוך ביישן ולפני שהספקתי לשנות את דעתי עמדתי על קצות האצבעות והצמדתי את השפתיים שלי לשלו. נפרדנו ופעם נוספת הוא הושיט את ידו מנסה להוריד את המסכה ואני אחזתי בידו "פעם שנייה פסילה" מלמלתי לוקחת צעד אחורה ובורחת שומעת אותו קורא לי ולא הסתובבתי אחורה. אני ידעתי מי הוא אבל הוא לא ואם הוא ידע את הסוד שלי הוא יברח לכיוון השני, אם הוא ידע שאני אחותו הקטנה של החבר הכי טוב שלו.

בסיפור שלי יש המון דברים. כאב, בגידה, אהבה אבל בעיקר כאב. והמון ממנו. כל כך כואב לי. החיים שלי הסתובבו להם רק בגלל דבר אחד. ומסתבר שהכל היה שקר. החיים שלי נהרסו רק בגלל השקר הזה. אף אחד לא האמין לי. אף אחד. פשוט נטשו אותי, זרקו אותי כמו שזורקים זבל. ועכשיו אני פשוט צריך להיתקע עם האנשים האלה, האנשים שעזבו אותי. אבל אני שמח. אני שמח שאני לא זוכר אותו. לא מגיע לו שאזכור, לא אחרי שלא האמין בי. הוא היה צריך, לפחות הוא. או לשאול אותי, לברר... אבל לא. עכשיו הוא מתחרט. אבל עכשיו זה מאוחר מידי. הסיפור שאני הולך לספר לכם הוא לא סיפור פשוט הוא כואב. אז אני מזהיר כבר מעכשיו. **כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**

*"השילוב המושלם" זו הגרסה הישנה והלא משוכתבת של החלק הראשון בספר שלי "סיבוב שני", והיא נכתבה ב2013. אני משאירה את זה באתר כי אני יודעת כמה אוהבים את הגרסה הזו והתאהבו בה לראשונה, אבל בשביל לא לבלבל את עצמכם תפרידו בין הסיפור הזה לחלק הראשון בספר החדש (למרות שרוב הקטעים הם דומים ורק משוכתבים). לאב יו* "אתה מתנהג כאילו אתה שונא את העולם ואת האנשים שבו, אבל ברגע שהיא מרימה את ראשה ומביטה בך; המבט התמים, הרך והדואג הזה שבחיים לא דמיינת על כך שמישהו יביט בך ככה, פתאום כל מה שניסית להסגיר מאנשים, כל החומות שבנית סביבך, הכול מתמוטט בבת אחד. אתה יודע שכל ההתנהגות שלך היא בולשיט אחד גדול, כי עובדה, יש דבר אחד בעולם שאתה בחיים לא תוכל לשנוא.. אותה." בל לוקסלי היא נערה בת 18 שמגיעה לקולג' קמפורד יחד עם חברתה הטובה אבריל, איתה היא תכננה לחלוק את החדר ולהתחיל את השנה הראשונה והמשוגעת שלהן. אך.. כאשר מגיעה אל המקום, מגלה שהשותף לחדר שלה הוא בכלל בחור. והלב שלה צונח לרצפה. הבחור הוא ריידר הונק, ההיפך הגמור ממנה. היא מסודרת ומאורגנת - הוא מבולגן. היא ניהנת לשוחח - הוא מעדיף לשתוק. היא לומדת - הוא מבריז. בין כל התככים והוויכוחים - הם מתקרבים יותר ויותר ולומדים להכיר אחד את השנייה - ונוצר ביניהם קשר מדהים. קשר כל כך חזק שלא משנ

"תעזוב אותו!" צעקתי לא מבינה איך אני בכלל מעיזה. "מה אמרת?" הוא אומר מתקרב אליי עם מבטו הקר ועיניו האפורות. מנורת הרחוב מאירה על פניו כעת, כך שאני יכולה לראות את תווי פניו טוב יותר. עיניו האפורות נראות כעת מעט יותר מקודם. אני מנחשת שצבע עיניו משתנה לפי רגשותיו ועכשיו הוא לוודאי כועס, לכן הן נראות כהות יותר. לסתו משורטטת כך שנדמה לי שאם אעביר את האצבע שלי עליה, אני אחתך. עצמות לחיו בולטות, אבל לא יותר מידי, במידה המחמיאה לו. שפתיו מלאות ובשרניות, כאלה שלכל בחורה יתחשק לנשוך מעט, בשרניות ואדומות מעט. אפו מעט סולד בצורה המחמיאה לפניו. שיערו השחור, שחור פחם, שופע ונראה כל כך רך ונעים למגע כך שאני רק רוצה להעביר את ידי בשיערו. אני משתחררת מן הבהייה בה שהיתי לרגע מיופיו המהפנט. "ת-תעזוב אותו... א-אני אביא לך את הכסף." ----- הכירו את לאלי מילר, בחורה רגילה שלא יודעת מה צופן לה הגורל. אחרי משמרת לילה, היא מצפה לחזור לביתה כרגיל, אבל אז היא פוגשת באדריאן סמית'. ומשם... שום דבר לא יחזור להיות רגיל.

"ואם אני לא רוצה לבוא" שאלתי אותו בקול מאתגר והרמתי גבה. הוא משך בכתפיו. "זה לא משנה, את באה איתי גם אם אני אצטרך לסחוב את התחת שלך מהמיטה עם הפיג׳מה שלך" הוא אמר והביא אגרוף לשק איגרוף. הסתכלתי עליו ושילבתי ידיים. "יש לך מזל שאני מחבבת אותך" אמרתי וראיתי את הגיחוך השחצן שלו. "תמשיך תמשיך לגחך, אני מורידה את התחת שלך לרצפה תוך שנייה." הסתכלתי על הגב שלו. *** אי אפשר לנצח אותה בשום קרב. הוא באד בוי סקרן מאוד. היא חסרת רחמים. הוא חטטן. היא קרה. הוא שחצן יותר מידי. היא התלמידה המצטיינת של בית ספר. הוא הבאד בוי שבעצם מסתתר אצלו הרבה חכמה. היא הולכת מכות כדי להשתחרר. הוא צופה בה כדי לנסות להבין אותה. קוראים לה קלייר ואלקר קוראים לו בלייק ג׳ונסון.