"הנה הדבה הגיעה" "זה רק אני או שהחבר היחיד שלך נמצא על האף?" "בוקר טוב,אוף נו היית חייבת לבוא ולהרוס לי את הבוקר?!" ושוב פעם,הקללות הרגילות,הירידות הקבועות והלא פוסקות ואפילו לא עין אחת עם מבט מתנצל. אבל זה בסדר,אני כבר רגילה. כבר למדתי לא להתייחס. זאת שגרת החיים היום יומית שלי,מעיין אברומיץ'. אני בסך הכל עוד ילדה מלאה שחווה בגלל זה בריונות בבית הספר מכיתה ט'. עכשיו אני כבר באמצע יא'.All Rights Reserved
1 part