Her War

כל שיכלה לעשות זה רק לבהות בשער הסגור בעיניה הגדולות שנצצו בגוון חום וקיוו שיבוא היום ויוכלו לראות מעבר.
היא חיה כאן מילדותה.
לא היא לא יתומה.
והם טרחו לומר לה שוב ושוב, כמו כדי לדכא אותה, שמצאו אותה נטושה ביערות שמקיפים את האחוזה ושהם, מנהיגי המקום הצילו אותה והיא חבה להם את חייהם.
גרייס בת 19, גופה כחוש וגובהה מעל הממוצע. היא חכמה, מאוד. והיא יודעת את זה.
המנהיגים מחנכים למצוינות. היא עברה את כל המבחנים והם שוקלים לשלוח אותה לשטח. החלום הכי גדול שלה.
"אני אעשה הכל. כמו שתרצו. בבקשה. תנו לי לצאת." ביקשה ערב אחר ערב בשעת הארוחה. באותה השעה בה הקריאו את שמות השליחים.
כולם באו והלכו רק היא נותרה.
היא זוכרת כשסם עזב. הם קראו את שמו. היא ניסתה לשמור על מבט אדיש אבל הלב צעק מכאב זה היה בשנה שעברה ומאז לא שמעה ממנו.

היא קיוותה שיתנו לה לצאת, אולי עם מעט מזל לאותו מקום אליו נשלח.

בסוף זה קרה. אבל היא לא ידעה למה היא נכנסת. וכשהנורא מכל קורה, מייקל נכנס לתמונה וחייה משתנים, אולי לתמיד.

------
כתבתי בשביל חברה. וגם בשבילי. ואם תרצו, גם בשבילכם.
מוקדש לכולנו.