בהתחלה: אני רצה. אני רצה לא כי אני רוצה אלא כי זה מה שאני פשוט עושה, רצה. ואז בבום הוא מופיע מטושטש ולא ברור. אני קמה צורחת ומזיעה. לנשום עמוק, זה רק חלום אני אומרת לעצמי אבל זה כבר אותו חלום במשך חודש! ובשבילי זה כבר יותר מסתם חלום. אני נושמת עמוק. כשהחיים קורים אין זמן לחשוב. אין זמן להרגיש. בסוף: הוא מסתכל עליי ואני עליו. אני רוצה להגיד לו שאני אוהבת אותו אבל זה די מצחיק כשהוא יודע מה אני מרגישה, זה הכוח שלו. הוא שינה אותי. הוא מחבק אותי חזק, מנגב את הדמעה שיורדת לי. "אנחנו נסתדר." הוא אומר מנשק אותי. ואני מאמינה לו כי אני אוהבת אותו. באמצע: "אל תתקרב אליי! " אני אומרת מזהירה אותו. הוא נעצר במקום נראה מיואש לגמרי. "אני מצטער!" הוא אומר אני מסתכלת עליו בשינאה טהורה. ואני מקווה שהוא מרגיש את זה. "לך תזדיין!" אני אומרת רצה. "כשהחיים קורים אין זמן להרגיש." אני אומרת . "את משקרת ."All Rights Reserved