"אֵלֶּה אוֹמְרִים חֵיל פָּרָשִׁים, אֵלֶּה חֵיל רַגְלִים וְאֵלֶּה צִי סְפִינוֹת הוּא הַדָּבָר הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר עַל הָאָרֶץ הַשְּׁחוֹרָה, אֲבָל אֲנִי אוֹמֶרֶת שֶׁזֶּה מַה שֶּׁאָדָם אוֹהֵב." ספפו. ------------------------------------------------------------------------------------------------------------ "אהבת את זה, נכון?" לקח לי זמן להבין למה הוא מתכוון. "כן, סאם. אהבתי את הפרחים." "לא, לא את הפרחים." הוא צחק. "זאת אומרת, ברור שאהבת את הפרחים אבל הרבה יותר אהבת את העובדה שהיא זאת שהביאה לך אותם. פשוט תודי." למשך דקה ארוכה לא עניתי. הקול שלו נשמע לי תקיף, כמעט מאשים, למרות שידעתי שהוא לא התכוון שהוא ישמע ככה. לא יכולתי לעצור בעד החיוך שהתפשט על הפנים שלי כשדיברתי וכל כך שמחתי באותו רגע שהוא לא יכול לראות אותי. "אני מודה." *סיפור אהבה בין שתי בנות. הומופובים לא רצויים.