שריטה עמוקה
  • LẦN ĐỌC 364,493
  • Lượt bình chọn 5,039
  • Các Phần 6
  • LẦN ĐỌC 364,493
  • Lượt bình chọn 5,039
  • Các Phần 6
Hoàn tất, Đăng lần đầu thg 8 01, 2016
המבט הקר שלו מסמר אותי אל הכיסא וידיי חיבקו את גופי. הרגשתי שנכנסתי למצב שקשה מאוד לצאת ממנו. הרגשתי שהקרקע תחתיי רעד, פתח סדקים וכלום לא היה יציב. רעדתי בכל הגוף וגבריאל הבחין בכך והניח יד על הרגל שלי בזמן שהתיישב בישיבת צפרדע מולי. מבטו היה כמו קרח, הוא לא שינה שום הבעה, הוא כעס. הוא כעס עלי, הוא ידע מה הסערה במוחי, הוא ידע תמיד הכל. 

"את ידעת שאני לא מתעסק בפרחים," הוא אמר בקול חלוש והביט עדיין בעיניי, לא הצלחתי לעמוד במבט הזה שלו, הרגשתי צורך להשפיל את מבטי כלפיי מטה, אך נותרתי קפואה מולו. לא הצלחתי לזוז כלל.

"למה את פה?" הוא שאל וגמעתי את רוקי באיטיות, חיפשתי תשובה מספיק מספקת ולא מצאתי. לא ידעתי מה אני עשיתי שם, יותר נכון ידעתי ולא הייתי מוכנה להודות בכך. 

"שאלתי אותך שאלה, למה את שותקת?" הוא התחיל לאבד את הסבלנות ונלחצתי, לא רציתי להעיר שדים שלא היו ידועים לי מי הם.

"אני מצטערת...פ-"

"אני לא אפגע בך," הוא מיהר להגיד.

"אני רק מנסה להבין אותך." הוא הרגיע אותי.

"טוב לי איתך...בגלל זה אני פה."

הפכת להיות השריטה שלי, השריטה העמוקה שלי.
Bảo Lưu Mọi Quyền
Sign up to add שריטה עמוקה to your library and receive updates
Hoặc
#67אקראי
Nội dung hướng dẫn
Bạn cũng có thể thích
האקרית - נסיכות המאפיה 1 bởi linda_mz
68 Phần Hoàn tất
"מה אתם רוצים ממני?" "שתפרצי לחשבון בנק שנגיד לך ותמשכי משם כסף." "ולמה נראה לכם שאני יכולה לעשות את זה?" עניתי. הם הסתכלו אחד על השני ולוגן סימן משהו לליאו. הוא ניגש לדלת השלישית בחדר והוציא משם את התיק שלי. "אל תיגע בזה!" אמרתי והתקרבתי אליו, לוגן חסם לי את הדרך. ליאו פתח את התיק ורוקן אותו על המיטה, כל הספרים נפלו ממנו יחד עם הכסף שהשארתי לי לשלם שכירות והמכשיר פריצות שלי. "כמו שגנבת את הכסף הזה." "אני יודעת לגנוב רק מכספומטים." שיקרתי. "שלושתנו יודעים שזה שקר, ארנבונת." "יש לכם טעות בזיהוי, אני לא מבינה כלום במחשבים." "עוד שקר." אמר לוגן. "מעניין מה יקרה אם שמועה כזאת תופץ במכללה, שאת גנבת ושקרנית." "אתה לא תעז." עניתי. חיוך מסוכן התפשט על פניו, חיוך מסוכן שהראה לי שאין גבול לדברים שהגבר הזה מסוגל. "את לא תאמיני אלו דברים אני אעז לעשות אם לא תעשי את מה שאני מבקש, ארנבונת." "אל. תקרא. לי. ככה." אמרתי בשיניים חשוקות.
היכון הכן צא bởi stitch_sagit1
58 Phần Hoàn tất
**הושלם** מקום 1# ב-love ״אף אחד לא יקבל אותנו, זה יגמר רע. אתה רוצה להרוס את הקשר שלך עם המשפחה?״ האם כולם יכולים פשוט לעזוב את האהוב עליהם מכל? כנראה שלפעמים כן. כשריילי סילבה, עורכת דין בניו יורק - פוגשת את השוטר רוס וולטר - העובד ביחידת לוחמה בפשיעה של מיאמי, היא מאבדת איזון, חייה במשרד ובגבולות בית המשפט משתנים, מתהפכים. בפגישה השניה שלהם הם מגלים שהם סוג של אחים, ועכשיו צריכים להתמודד עם כל מה שהולך ביניהם מבלי לספר לאף אחד. מסיבה מסויימת, הילדות של ריילי לא הייתה משותפת לילדותו של רוס. אמא שלה העבירה אותה לסבא שלה, לגדול אצלו בזמן שהיא אימצה את רוס לחיק המשפחה. חוסר בקשר הדם גורם להם להתקרב, לשאלות לצוץ, לשנאה להתווצר, ולמלחמה ברגשות של ריילי. למרות שזה אסור - כל כך אסור - אבל מלא בריגוש, באש שניצתת במגע, זה בכל זאת קורה. ומי יודע? אולי הפושע האובססיבי - שריילי מתמודדת איתו בתיק החריף של השנה - הוא זה שיגרום לריילי לנחיתה רגשית וגם יגרום לה לנסוק. איך לנסוק וגם לנחות אתם שואלים? כנראה שזה כבר הזמן לקרוא. אזהרה: תוכן מיני/אלימות.
Bạn cũng có thể thích
Slide 1 of 10
האקרית - נסיכות המאפיה 1 cover
עכשיו אתם רואים אותי - ספר ראשון בדואט אכזריות יפיפייה cover
סיפור מאת צ'אט GPT cover
Cartel's Daughter- בת הקרטל cover
burn the world for you cover
היכון הכן צא cover
גבירת המאפיה cover
Tied to him . cover
My Doc ~ cover
הצרות שבפנים / סיפור אהבה cover

האקרית - נסיכות המאפיה 1

68 Phần Hoàn tất

"מה אתם רוצים ממני?" "שתפרצי לחשבון בנק שנגיד לך ותמשכי משם כסף." "ולמה נראה לכם שאני יכולה לעשות את זה?" עניתי. הם הסתכלו אחד על השני ולוגן סימן משהו לליאו. הוא ניגש לדלת השלישית בחדר והוציא משם את התיק שלי. "אל תיגע בזה!" אמרתי והתקרבתי אליו, לוגן חסם לי את הדרך. ליאו פתח את התיק ורוקן אותו על המיטה, כל הספרים נפלו ממנו יחד עם הכסף שהשארתי לי לשלם שכירות והמכשיר פריצות שלי. "כמו שגנבת את הכסף הזה." "אני יודעת לגנוב רק מכספומטים." שיקרתי. "שלושתנו יודעים שזה שקר, ארנבונת." "יש לכם טעות בזיהוי, אני לא מבינה כלום במחשבים." "עוד שקר." אמר לוגן. "מעניין מה יקרה אם שמועה כזאת תופץ במכללה, שאת גנבת ושקרנית." "אתה לא תעז." עניתי. חיוך מסוכן התפשט על פניו, חיוך מסוכן שהראה לי שאין גבול לדברים שהגבר הזה מסוגל. "את לא תאמיני אלו דברים אני אעז לעשות אם לא תעשי את מה שאני מבקש, ארנבונת." "אל. תקרא. לי. ככה." אמרתי בשיניים חשוקות.