"תסמכי עליי הוא לא ידע מכלום"
"לא אמט, אני מפחדת, אם הוא יגלה שנינו נהיה בצרות".
אמילי וולברג. בת 16 תלמידה משקיעה, חרוצה, לא שותה, ולא מעשנת. כשאמילי הייתה בת 5 אח שלה, סבסטיאן ברח איתה מביתם. כיום היא גרה בבית עם אחיה הגדול.
סבסטיאן אנדרסון. בן 22, שותה, מעשן, וצרות? זה השם המרכזי שלו. בגיל 11 ברח מהבית כאשר הוא לקח איתו את אחותו הקטנה אמילי. "אל תסמכי על אף אחד, אמילי ואל תרשי שמישהו יפגע בך.."
אמט גרין. בן 18, החבר הכי טוב של סבסטיאן. תמיד בפוקוס על מה שמתרחש. אין אחת שלא התאהבה בו או רצתה אותו. אמט מעולם לא התאהב, הוא תמיד היה בעד לזיין ולזרוק אותן.
אך מה יקרה כאשר סבסטיאן אומר לאמט לעבור לגור איתו ועם אחותו אמילי.
האם אמילי תיפול לרגליו כמו כולן או שמא תנסה להרחיק אותו?
האם אמט יהיה מסוגל להתאהב דווקא באחותו של החבר הכי טוב שלו?
הספר הראשון בסדרת הלהבות
כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**
אני לכודה. ממש ככה, יש לי אזיקים על הידיים ואין לי את היכולת פשוט לקום וללכת. החופש שלי נגנב לפני שבע שנים.
תמיד ידעתי שחיים עם משפחה כמו שלי אמורים להיות קשים. אבא שלי נמצא עמוק בתוך המאפיה האיטלקית.
אני עצמי הייתי עמוק בתוך המאפיה בזכות האירוסים לקאפו הבא. כך שתמיד הלכנו לפי הכללים. אבי הוא אדם נוקשה מאוד אבל לא כלפינו הוא תמיד היה רך.
לא הכרתי את הצד האלים. את הצד הכואב שיש במאפיה.
אבל זה הגיע.
בזמן שכולם חושבים שאני קבורה עומק באדמה אני עדיין כאן. נושמת. מקווה שיום אחד אצליח לצאת. אני כבר לא אני. כמעט בלתי אפשרי לזהות אותי. כי אני כבולה עמוק בתוך המאפיה הרוסית.
לכודה בין כאוס מוחלט, נקמה ועולם הפשע.
העולם שנולדתי אליו.
(ספר ראשון בסדרת הלהבות)
**כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**