אז תכירו את אגם ביטון,
נערה בת 15 מחיפה,היא גרה באזור לא הכי טוב,מבחינת יוקרה...כי אין למשפחה שלה מספיק כסף...
יש לה שתי אחים קטנים תאומים,בן ובת בשם נועה ולירן,בני 4 ואח גדול בן 17 בשם אושר...
היא בהחלט ילדה מיוחדת,היא מצחיקה,חכמה,בוגרת,ילדה טובה,זורמת,מוקפת בהרבה חברים ומחייכת כמעט תמיד.
אבא שלה נפטר לפני כ-שנתיים ממחלה,מאז היא לא כמו שהיא הייתה,היא אמנם עדיין חברותית וחייכנית,אבל קשה לה להיפתח ולסמוך על אנשים,היא כל כך חסרת ביטחון,יש לה יופי מיוחד.גם יופי פנימי אבל גם חיצוני והיא לא מודעת לזה בכלל...
היא מאוד מעריכה את אחיה אושר,שמשמש כמעט כמו אבא בשבילה...אך פעם לא היה לה חבר,מהסיבה הפשוטה שהיא לא סומכת על אף אחד ובגלל שהביטחון שלה ברצפה
היא לא חושבת שהיא מתאימה ומוכנה...
אלירן אסולין,בן 17...בבית ספר של אגם ואושר בכיתה י"א,עם אושר בכיתה...הוא החבר הכי טוב שלו,
הם כמו אחים ואלירן יודע עליו הכל וההפך.
הוא נחשב בין העשירים בעיר,ומקבל מה שבאלו...הוא גר מול אגם ואושר בוילה ענקית...
אבל שלא תבינו לא נכון,הוא לא מהסנובים העשירים האלה..הוא מעריך כל דבר בחיים האלה..
אלירן מתייחס לא יפה לבנות..הוא טוען שהן כולן זונות..הוא אומר את זה כי פעם גם הוא התאהב וחברה שלו בגדה בו.
לכן הוא לא סומך יותר על אף אחד,וברגע שהוא מתאהב,הו
"פאק, אנה.. אני מצטער," הוא מקרב את ראשי אל כתפו ומחבק אותי בחוזקה. "אני מצטער, אני מצטער, אל תכעסי, פאק.." הוא לוחש לאוזני. אני לא מתאפקת יותר ונותנת לדמעות שלי לרדת. "סליחה, סליחה. אני יודע.." אני מנסה לשמור על שקט אך ייבבה נפלטת מפי והדמעות לא מפסיקות..
לוקה," קולי חלש וצרוד. אני מנסה לחזור אחורה ולהביט בו אך הוא מהדק את אחיזתו בי וממשיך לחבק אותי.
"עוד קצת." הוא לוחש. "פאק, הייתי צריך את זה.." אני מחייכת למילותיו בין הדמעות ומתמסרת לחיבוק. "אל תבכי, בבקשה. אני מבטיח שאשתנה. רק על תכעסי עליי שוב." אני מהנהנת ומתחילה להירגע בזרועותיו לאט. "אני אוהב אותך."
-----------------------------------
🖤סיפורם של לוקה ואנה🖤