לא טובה בהקדמות. תיכנסו ותבינו☺️☺️ אזהרה- יש פירוט יחסי מין. מערכת יחסים של דאדי וליטלגירל. תמימים אנחנו לא. אז לא אשים הגבלת גיל אז תהנו☺️ -הסיפור גמור-

"מייגן חכי! זה לא מה שאת חושבת!" הוא צעק ואחז בזרועיי גורם לי לעצור. "אז מה זה היה?! סתם התערבות מטופשת זה מה שהייתי בשבילך?! אני סיפרתי לך דברים שלא סיפרתי לאיש וכל הזמן הזה זו הייתה התערבות מטופשת?!!" הוצאתי את כל מה שעל ליבי. "לא! את היית יותר! את כל כך הרבה-" קטעתי אותו. "משהו מזה היה אמיתי?!" שאלתי כבר בפחות כעס והתאמצתי להסתיר את הדמעות, "הרגשות שלי כלפייך הם אמיתיים!" "ואני אמורה להאמין לזה?!" הוא שתק ואני ברחתי משם מניחה לדמעות לזלוג מעיניי, פעם ראשונה שאני נותנת לעצמי לבכות והכל בגלל התערבות מטופשת! תכירו את מייגן מילר נערה רגילה לגמרי עד ששון הייל קפטן נבחרת הפוטבול והנער הכי מקובל בבית ספר מחליט לדבר איתה. קרדיט על הכריכה ל-lili20083 המוכשרת!!! הסיפור יכלול כמה נקודות מבט. תודה גם ל-yamit460 שעוזרת לי לכתוב את הסיפור.

בין שנאה שמציתה כל ויכוח לרגשות שמתחילים לערער את הכללים, יולי וסהר יצטרכו להבין האם אפשר להישאר אויבים כשהלב מתחיל לפעום בקצב אחר? תמיד אמרו שאני וסהר מושלמים אחד לשנייה, ואני? אני לא סובלת אותו. הוא מתנשא,עוקצני,בעייתי ותמיד נראה כאילו לא אכפת לו מכלום. אז למה דווקא הוא מצליח להוציא אותי מכל איזון? זה התחיל ביום הראשון של כיתה י״א, כשהוא שוב זרק איזו הערה צינית שרק הדגישה כמה אני לא סובלת אותו. אבל איכשהו, דווקא שהכי ניסיתי להתרחק, מצאתי את עצמי נמשכת למשהו שאני לא מצליחה להסביר. האם אני באמת שונאת אותו? או שאולי, עמוק בפנים, יש שם משהו אחר שמפחיד אותי לגלות?

"אני ואתה, אנחנו שני אנשים זרים." אמרתי בטון נמוך נועצת את מבטי בעיניו. "זה לא חייב להישאר ככה," השיב בשקט, יכולתי לחוש בנשימתו על פניי. "ככה אני רוצה שזה יישאר." חתמתי את דבריי. העפתי את ידו שאחזה בי, תפסתי את ילקוטי ויצאתי החוצה, טורקת את הדלת אחריי. *** מאי היא נערה מתבגרת בת 17, אדישה, צינית, שלילית ולא ממש חברותית. אביה הוא בעל עסקים מוצלח, מה שאומר שקיבלה תמיד את מה שחפצה בו. היא מתגוררת באחוזה יוקרתית ואף יש לה אומנת שמטפלת בכל צרכיה. אפשר היה לחשוב שלא חסר לה דבר, למעט העובדה שאיבדה את אמה וחיי האהבה שציפתה להם לא זוהרים ממש כפי שחשבה. טאנר בן ה 21 הוא ההפך הגמור ממנה. הוא אופטימי, מצחיק וחם, וזאת למרות הקשיים בחייו. הוא מתגורר בדירה שכורה יחד עם אחותו הקטנה סידני ונאלץ להתמודד עם החובות שהותיר לו אביו. הוא משקיע את כל מאמציו למען עתידה של אחותו, ואף עובד בכמה עבודות בכדי לממן את לימודיה ולשלם את שכר הדירה. חייהם מצטלבים זה בזו לילה אחד במועדון ה"דאנס" כשטאנר מבחין בבחור המנסה לנצל את מאי ועוזר לה כנגדו. באותו לילה מקבל טאנר הצעה לה הוא לא יכול לסרב, ומאותו רגע, חלה בחייהם תפנית שלה אף אחד מהם לא ציפה.

מה יקרה כאשר מלך השכבה יאלץ לבצע עבודה בהיסטוריה עם הפריק הבודד של בית הספר?

תום אף פעם לא חשב שהוא יתאהב באחותו של איתמר, החבר הכי טוב שלו. הוא נשבע לאיתמר שבזמן שהוא לומד בפנימייה והוא רחוק מהבית- הוא ישמור על ירדן, כאילו היא אחותו הקטנה באמת. הוא דאג לשמור ממנה מרחק ולהסתכל עלייה מרחוק. הוא לא חשב שהוא אי-פעם יסתכל עלייה אחרת חוץ מ׳אחות של איתמר׳. עד יום שישי אחד, שבדרך-כלל היה כמו של יום שישי שהם היו רואים אחד את השני, רק שהפעם הוא ניגש אלייה, ומאז הפך את כל החוקים. ככל שהזמן עובר העניינים רק הולכים ומסתבכים. סודות, בעיות, חברים ואפילו משפחה לא מתפקדת. מערכת היחסים שלהם היא כמו רכבת הרים בדיוק, פעם עולה ופעם יורדת.. אך לפעמים השאלה היא האם אחרי כל ירידה- כזה קל לעלות? ⚒⚒ ••סיפור גמור••

...

זאת תחושה נוראית. שכובלים אותך ומרתקים אותך למקום. לוקחים לך את היכולת לשלוט על עצמך. לוקחים לך את האנושיות. דורכים עליך. מכים אותך. אתה מנסה להילחם אבל אתה חלש. שחזרתי הביתה אחרי שנתיים. הכל השתנה. אחותי, הקשר שלי עם הוריי. ובמיוחד תומס. הוא כל הזמן מנסה להתקרב רק שהוא לא מבין שאני לא מסוגל. עמוק בפנים אני יודע שאני זקוק לעזרה. מעולם לא קיבלתי אותה. ברחתי ממנה. אולי בגלל זה אני כזה דפוק. אני כבר לא הצ׳ארלי שכולם מכירים ואוהבים אני משהו אחר לחלוטין. (הסיפור הוא המשך על צ׳ארלי הבן של ניקי ואמה. מ- The day you dare) *לא חובה לקרוא קודם את - The day you dare אבל תמיד מומלץ.* **כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**

"ואם אני לא רוצה לבוא" שאלתי אותו בקול מאתגר והרמתי גבה. הוא משך בכתפיו. "זה לא משנה, את באה איתי גם אם אני אצטרך לסחוב את התחת שלך מהמיטה עם הפיג׳מה שלך" הוא אמר והביא אגרוף לשק איגרוף. הסתכלתי עליו ושילבתי ידיים. "יש לך מזל שאני מחבבת אותך" אמרתי וראיתי את הגיחוך השחצן שלו. "תמשיך תמשיך לגחך, אני מורידה את התחת שלך לרצפה תוך שנייה." הסתכלתי על הגב שלו. *** אי אפשר לנצח אותה בשום קרב. הוא באד בוי סקרן מאוד. היא חסרת רחמים. הוא חטטן. היא קרה. הוא שחצן יותר מידי. היא התלמידה המצטיינת של בית ספר. הוא הבאד בוי שבעצם מסתתר אצלו הרבה חכמה. היא הולכת מכות כדי להשתחרר. הוא צופה בה כדי לנסות להבין אותה. קוראים לה קלייר ואלקר קוראים לו בלייק ג׳ונסון.

הוא התכופף להסיר לי את המסכה והסטתי את הראש הצידה "בבקשה לא" "למה לא?" חייכתי "אני רוצה להישאר בסוד" מלמלתי והוא הביט בי כסקרן אבל חיוך עדין עשה את דרכו על פניו "הסוד הקטן שלי?" צחקתי "לא זכור לי שאני שלך" "את יכולה להיות" הבטתי בעיניים כחולות מרתקות וחייכתי חיוך ביישן ולפני שהספקתי לשנות את דעתי עמדתי על קצות האצבעות והצמדתי את השפתיים שלי לשלו. נפרדנו ופעם נוספת הוא הושיט את ידו מנסה להוריד את המסכה ואני אחזתי בידו "פעם שנייה פסילה" מלמלתי לוקחת צעד אחורה ובורחת שומעת אותו קורא לי ולא הסתובבתי אחורה. אני ידעתי מי הוא אבל הוא לא ואם הוא ידע את הסוד שלי הוא יברח לכיוון השני, אם הוא ידע שאני אחותו הקטנה של החבר הכי טוב שלו.