נחמה | Consolation

נחמה | Consolation

  • WpView
    Reads 74,388
  • WpVote
    Votes 5,594
  • WpPart
    Parts 19
WpMetadataReadOngoing
WpMetadataNoticeLast published Wed, Apr 18, 2018
"מתי את מתגייסת מאיה?" איתן שאל כשלפתי שתיים מאצבעותיו כדי להסב ממני את הכאב של דקירות המחט. מייקי היה זרוק במסדרון חדר המיון על כמה כיסאות, ואיתן איכשהו החזיק את עצמו למעני. "אני לא רוצה לעשות צבא." השבתי במאמץ. "המדינה תסתדר בלעדיי." "זה אנוכי מאוד," הוא אמר. משכתי בכתפיי בעזות. "אני אנוכית. לא איכפת לי. לא מכחישה." זה עצבן אותו, איתן היה ציוני. הוא נשף וראיתי שהוא מכריח את עצמו להישאר רגוע. אם לא למעני אז למען מייקי. הייתי האחות הקטנה המטומטמת של החבר הדפוק שלו, והוא הסכים לדאוג לי. * תמיד היה לך כוח רצון אדיר, אבל זה לא שיכולת לעשות משהו; זה לא שיכולת להציל אותי עם הנחמה שלך.
All Rights Reserved
Join the largest storytelling communityGet personalized story recommendations, save your favourites to your library, and comment and vote to grow your community.
Illustration

You may also like

  • המורה לכתיבה
  • THE DEVIL'S - SMILE
  • נפלה לזרועות החושך
  • မောင့်ရင်ခွင်နွေးနွေး
  • יופי אכזר
  • כלואה אצלו בלב
  • השנוא שלי (לצערי המהמם)
  • שקרי לי

שיעור אחד בשבוע. שנה אחת. שרדתי את התיכון, אבל החיים ממשיכים אחר כך. איך מתמודדים עם פגישה נוספת עם המורה שסחרר אותי? היו לי חוקים, היו לי הבטחות, היו לי התמימות והלב השלם. אבל אחרי התעסקות איתו? אני לא בטוחה שאשאר מי שהייתי. האם אפשרי להצית בהצלחה רגשות בפער גילאים כמו שלנו? כל אחד עם ניסיון שונה, ראייה והשקפה שונה לגמרי. זה יותר כמו סיפור שובר לב, אם לא הייתי חכמה ובוגרת הייתי אופטימית שנחווה הצלחה.

More details
WpActionLinkContent Guidelines