My Story
- Odsłon 70
- Głosy 0
- Części 5
אני עדיין כאן, או לפחות לבנתיים.
בואו נדבר דוגרי חיים הם חרא. הם משחקים איתך, מפילים אותך, מרימים אותך, זורקים אותך ובקיצור משגיעים אותך.
אלה החיים לא?
בואו נתחיל מההתחלה היי קוראים לי ולרי אדווארד וזה הסיפור שלי
Wszelkie Prawa Zastrzeżone
#4
mystory
Dołącz do największej społeczności pisarskiejOtrzymuj spersonalizowane rekomendacje dzieł, zapisuj ulubione dzieła w bibliotece oraz komentuj i głosuj, aby rozwijać swoją społeczność.
To może też polubisz
בת הצללים
"עשר שניות." הוא קטע אותי, בקול נמוך ומאיים. "נצלי אותן חכם. כי ברגע שהן ייגמרו - את תתחרטי שלא הקשבת לי כשהייתה לך ההזדמנות." המילים יצאו ממנו בקור מוחלט, אבל לא הייתה זו רק הקרירות בקול שגרמה לגופי לקפוא. פתאום, בלי שום הסבר הגיוני, פחד טהור הציף אותי. הלב שלי החל לדהור בטירוף, הידיים רעדו, וכל תא בגופי צרח - לברוח. "תשע." הקול שלו חדר ישירות למוחי, והפחד התעצם. משהו זחל מתחת לעור, תפס את הלב בציפורניים קרות וסחט. .הגוף שלי הגיב כאילו עומד מולי טורף. "שמונה." לא חיכיתי לשבע. הסתובבתי ורצתי. הלילה ההוא בחדר שלו עלה בזיכרוני - האצבעות על הסנטר, העיניים השחורות. אם ככה הוא נראה כשהוא מתאפק, לא רציתי לדעת מה קורה כשהוא לא. "שבע..." קולו קרוב מדי. כאילו הוא ממש מאחוריי, נושם לי לתוך העורף. לא הסתובבתי לבדוק. "שש..." המשכתי לרוץ, פחד ובלבול מכסים כל תא ונימה בגופי, הדהוד צעדיי והלמות ליבי הקולות היחידים מלבד הספירה המצמררת. "חמש..." פניתי פינה חדה, כמעט החלקתי על רצפת השיש המבריקה. המסדרונות נמתחו לפניי כמו מבוך אינסופי. לאן? לאן אני בורחת? לא ידעתי. רק ידעתי שאני חייבת להתרחק. "ארבע..." דלת. ראיתי דלת צדדית. התפרצתי פנימה - שירותים. "שלוש..." נעלתי את עצמי בתא, גבי נצמד לדלת הדקה. הלב שלי הלם כל כך חזק שהייתי בטוחה שכולםZakończone
מלכה מרשעת (שלגיה)
•הושלם• (GirlXGirl) "מ-מראה מראה, ש-על הקיר," וזה היה קשה לנשום את המילים ביציבות, בידיעה שליבה נקרע לגזרים ונשבר לחתיכות קטנטנות שצנחו על הרצפה. כף ידה הרועדת נצמדה אל הזכוכית הקרה, היא משכה באפה בכוח לפני שהמשיכה לדבר; "החזירי אלי... את ה-יפה בכ-כל העיר." . ואחרי כל מה שהיא עברה, טיאר - הידועה גם כמלכה (או לחלופין, האלמנה) של הממלכה - האמינה שמצאה שלווה. הבעל שתיעבה מת, היא הייתה בעמדת כוח מבוססת, והכי חשוב; בידיה הייתה שלגיה. הנערה היפהפייה בעלת העור החלבי כשלג, השיער השחור כפחם והשפתיים האדומות כדם. הנערה, שאמנם הייתה בתה החורגת אבל הייתה כל כך יוצאת מן הדופן שהיה קשה שלא להישבות בקסמיה. וטיאר אהבה אותה מכל ליבה. אך יום אחד, זו נעלמת. . "למה אני של שלגיה, אבל שלגיה לא שלי?" "קסם שחור," עונה המראה. . אזהרות: #טריגר אונס #תוכן בוגר ייתכן בהמשךZakończone
למה אני?
לא ראיתי כלום, העיניים שלי היו מכוסות בבד. לא יכולתי לזוז, הרגליים והידיים שלי היו קשורות לכיסא. הדבר האחרון שאני זוכרת זה שאני הולכת ברחוב בדרך לבית שלי, ולפתע אני רואה צל גדול מאחורי, לפני שהספקתי להסתובב הרגשתי יד מחזיקה אותי ובד על פי, ואז הכל נהפך לשחור... ~ על טבעי ~חטיפה ~ אלימות
איכשהו נגרום לזה לעבוד//דרארי
~דרארי~ תכנים שיש בסיפור -סמים- -בן+בן- -דיכאון- -פגיעה עצמית- -תכנים לא כל כך מיניים- כמובן שאני אודיע שאחד מהמקרים האלה יבואו נ.ב יש בסיפור כמה נקודות מבט (נ.מ) מקווה שתהנו ||כמובן שכל הזכויות שמורות לגיי קיי רולינג||
המיועד שלי
~גמור~ תקציר: נוקס נולד לזוג זאבים עשירים שלא ראו בו דבר מעבר לתעודת ציונים. כשההורים שלו מתעלמים ממנו ומאחותו לונה, הוא לומד את הלקח החשוב מכולם: בעולם הזה, אתה צריך לדעת לשרוד לבד. אבל כל זה משתנה כשברגע אחד של אומץ - ואולי טעות - הוא מציל נערה ממוות בטוח, ומוצא את עצמו מול עיניים אפלות שהוא לא יכול לשכוח ובוא לו בחלומות ללא כל הסבר. שנים אחר כך, כשהוא ולונה עוזבים את הבית ומתחילים חיים חדשים, אותו מבט חוזר לרדוף אותו - הפעם הוא מבין מה הייתה ההרגשה המוזרה שהרגיש אז. זה הגיע אליו בגוף של גבר מסוכן, יפהפה... ורוצח אנושי. על פי חוקי הזאבים, אין דרך חזרה כשהגורל קובע מי המיועד שלך. הבעיה היא, שהגורל שלו קישר אותו לבן מין אחר, לאנושי, ולנפש שלא יודעת רחמים. ועדיין, נוקס לא מפחד מהמוות, מרוצח או מלהרוג אחרים - אבל הוא ממש לא אוהב את זה שהמיועד שלו צריך להסתכן בצורה כזו. גם אם יש לו הכוח להרוג מבחינתו הוא בן האנוש הקטן והשברירי שלו ומי שיעז לפגוע בו - יחוסל על ידי נוקס. ❦ ספר ראשון בסדרת מיועדים. ❦Zakończone
כשפת אותי 1
ג'סיקה: אני ממשפחה של ציפורים. תמיד היה לנו כוח על במשפחה להפוך לנשר. לעוף במרומי השמיים ולהגן על העולם, בעיקר מהאנושות. זה מה שתמיד ידעתי. בגיל שש איבדתי את ההורים שלי. הם נעלמו. בתור האחות השנייה משישה אני הייתי צריכה להגן על הגוזלים, אחיי הקטנים. הגענו לבית יתומים. אני זאת שתפסה פיקוד כשאח שלי הגדול התחיל להשתגע. אבל משהו תוקף אותי מבפנים ככל שאני גדלה. סוד משפחתי אפל. סוד שיכול להרוס הכל. ג'ואן: אבא שלי צייד של על טבעי. הוא הכניס אותי לעסק כשהייתי תינוק. לדעת לזהות יצורים מבין קבוצת אנשים. לדעת לחסל. זה כל מה שהצד השני שלי, זה מאמא, לא סובל. אני צריך לשמור סוד. אני קרוע בין ההורים שלי. כל מה שאני רוצה זה להיות אנושי כמו כולם. אבל נראה שזה לא מה שתוכנן עבורי. כשהייתי קטן פגשתי בילדה קטנה, שהפכה להיות הכל בשבילי. היא המטרה שלי, לטוב ולרע.
אובססיה של זאב
״בבקשה רק תעזוב אותי אני מבטיחה שלא תראה אותי שוב״ צרחתי בבכי ״את לא מבינה שזו הבעיה?, אני לא יכול את הפלת אותי עמוק בפנים אין שום סיכוי עכשיו שאני משחרר״. קמילה- בת 19 עובדת בבר בלילה ובבוקר לומדת באוניברסיטה ההורים שלה**** ויש לה שלושה אחים גדולים בני 23 ובן 29 ו21 היא לומדת בשביל למצוא לעצמה עבודה ראויה אבל הכל נהרס ברגע שמופיעים לה על פתח הבית. לוקה- בן 25
Love The Devil
#1 על טבעי 3.3.2017 -גמור- *הסיפור הזה מ2015 בערך והכתיבה ברמה נמוכה* *שימו לב אני משפצרת את הסיפור ומתקנת, מזהירה שיהיה שינויים גם בתוכן, לא דרסטית אבל הוא דורש המון עבודה* תיעוב עמוק קיים בין מלאכים ושטנים, זה חוקו של הטבע ואין לשנותו. וחוק של טבע ניתן לשבור?Zakończone
"עשר שניות." הוא קטע אותי, בקול נמוך ומאיים. "נצלי אותן חכם. כי ברגע שהן ייגמרו - את תתחרטי שלא הקשבת לי כשהייתה לך ההזדמנות." המילים יצאו ממנו בקור מוחלט, אבל לא הייתה זו רק הקרירות בקול שגרמה לגופי לקפוא. פתאום, בלי שום הסבר הגיוני, פחד טהור הציף אותי. הלב שלי החל לדהור בטירוף, הידיים רעדו, וכל תא בגופי צרח - לברוח. "תשע." הקול שלו חדר ישירות למוחי, והפחד התעצם. משהו זחל מתחת לעור, תפס את הלב בציפורניים קרות וסחט. .הגוף שלי הגיב כאילו עומד מולי טורף. "שמונה." לא חיכיתי לשבע. הסתובבתי ורצתי. הלילה ההוא בחדר שלו עלה בזיכרוני - האצבעות על הסנטר, העיניים השחורות. אם ככה הוא נראה כשהוא מתאפק, לא רציתי לדעת מה קורה כשהוא לא. "שבע..." קולו קרוב מדי. כאילו הוא ממש מאחוריי, נושם לי לתוך העורף. לא הסתובבתי לבדוק. "שש..." המשכתי לרוץ, פחד ובלבול מכסים כל תא ונימה בגופי, הדהוד צעדיי והלמות ליבי הקולות היחידים מלבד הספירה המצמררת. "חמש..." פניתי פינה חדה, כמעט החלקתי על רצפת השיש המבריקה. המסדרונות נמתחו לפניי כמו מבוך אינסופי. לאן? לאן אני בורחת? לא ידעתי. רק ידעתי שאני חייבת להתרחק. "ארבע..." דלת. ראיתי דלת צדדית. התפרצתי פנימה - שירותים. "שלוש..." נעלתי את עצמי בתא, גבי נצמד לדלת הדקה. הלב שלי הלם כל כך חזק שהייתי בטוחה שכולם
Więcej szczegółówWytyczne Treści