**מקום 1 בתאריך 17.4.17**
מכירים את ההרגשה הזאת? ההרגשה שכולם מאשימים אתכם במשהו...
יסמין אושריה ,בת 17 גרה עם אחותה ואביה...חייה לא הכי טובים שיש .
אמה מתה בלידתה ומאז כולם מאשימים את יסמין בכך...מתביישים בה ומנסים לא לשייך אותה מהמקום היחיד שנשאר לה...המקום היחיד בו היא עדיין יכולה להרגיש בטוחה.
יסמין ילדה שקטה שמפחדת לפתוח את פיה, גם אם יגידו לה משהו...היא לא תחזיר ,היא תתעלם ותמשיך בחייה כרגיל אבל לא בגלל שככה היא רוצה אלא בגלל שזו מי שהיא...שקטה וביישנית.
סהר אגם ,ה׳באד בוי׳ של בית ספר,חסר היתחשבות ,לא אכפת לו מאף אחד...
החיים שלו ממש מושלמים ,כמו בסרט.
הוא משיג כל מה שהוא רוצה,גם אם זה בכוח,הוא לא רגיל שאומרים לו את המילה ׳לא׳.
הוא עובד בשיטת ה׳לזיין ולזרוק׳ ,הוא שותה ומעשן אך עם זאת יש לו כבוד לבנות.
לא אכפת לו מה אומרים עליו...הוא מסוג האנשים האלה שכל הבנים רוצים להיות כמוהו וכל הבנות רוצות אותו.
• • •
"אתה שום דבר, אתה כל כך מגעיל שאתה שווה לזבל!" גיחוך מזלזל יצא מפיו, "מי את שתגידי לי שאני זבל?" הוא אומר ומתקרב כמה צעדים אליי, אני סבלתי מספיק בשהות שלו ועכשיו אני מדברת!, "סהר אתה מגעיל אותי, אתה הכי הכי מזעזע שהכרתי ואני מקו-" "תסתמי כבר!" דיבורי נקטע ברגע שהרגשה חמימה עטפה את שפתיי, ואלו היו ש
הספר הראשון בסדרת הלהבות
כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**
אני לכודה. ממש ככה, יש לי אזיקים על הידיים ואין לי את היכולת פשוט לקום וללכת. החופש שלי נגנב לפני שבע שנים.
תמיד ידעתי שחיים עם משפחה כמו שלי אמורים להיות קשים. אבא שלי נמצא עמוק בתוך המאפיה האיטלקית.
אני עצמי הייתי עמוק בתוך המאפיה בזכות האירוסים לקאפו הבא. כך שתמיד הלכנו לפי הכללים. אבי הוא אדם נוקשה מאוד אבל לא כלפינו הוא תמיד היה רך.
לא הכרתי את הצד האלים. את הצד הכואב שיש במאפיה.
אבל זה הגיע.
בזמן שכולם חושבים שאני קבורה עומק באדמה אני עדיין כאן. נושמת. מקווה שיום אחד אצליח לצאת. אני כבר לא אני. כמעט בלתי אפשרי לזהות אותי. כי אני כבולה עמוק בתוך המאפיה הרוסית.
לכודה בין כאוס מוחלט, נקמה ועולם הפשע.
העולם שנולדתי אליו.
(ספר ראשון בסדרת הלהבות)
**כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**