על ירח וכוכבים

''אתה הירח שלי.'' זאת לא הייתה שאלה, אלא קביעה.

''למה דווקא הירח?''

''כי אתה המרכז. אני שבורה לאינסוף חתיכות, ואתה המגנט שמחזיק אותי מליפול מטה.''

מהשניה שידעתי שהיא לא בשבילי, התעלמתי. האהבה שלנו הייתה אהבה פשוטה בסך הכל, כמו כל אהבה אחרת בימי התיכון. לא היה לנו סיפור מרגש וסוחט דמעות. לא היה עודף רומנטיקה או דרמות מוגזמות. הרשינו לעצמנו להיות פשוט אנחנו, בלי תיאור נוסף.
אני לא מאמין בגורל או בקארמה, אבל נראה שהחיים הובילו אותנו בדיוק למסלול הלא נכון. בעיות שלא בשליטתנו נוצרו, ובכל יום פירקו אותנו עוד קצת. עד שבסוף - מה נשאר מאיתנו?
אני אוהב אותה, היא יודעת את זה. היא אוהבת אותי, אני יודע את זה. אני שואל את עצמי האם זה באמת שווה את זה. האם אני מוכן להיות איתה לנצח, בידיעה ברורה שלא נזכה לו, או מצד שני, לשכוח ממנה, ולתהות האם לחיי יהיו צל של משמעות בלעדיה?

ריילי ג'קסון, תלמידת יב' בתיכון פרטי מבודד בחיפה חושבת שחייה לא ישתנו לעולם ומשלימה עם העובדה הזו. היא מדחיקה את הבעיות שלה כל יום מחדש בכך שהיא עוזרת לאנשים אחרים להתמודד עם שלהן. היא לא יודעת שהתלמיד החדש, סהר דנינו, יכריח אותה להתמודד עם המציאות שלה. גם סהר לא יודע, וביחד הם יוצאים להרפתקה מסוכנת שיש להיזהר ממנה.