Last Memory

היא הייתה לבד. אף אחד לא היה שם בשביל לתפוס אותה כשנפלה באיטיות לתחתית. אף אחד לא היה מסוגל לראות את הכאב שלה, אשר נעלם ממזמן עם רגשותייה. ומי בכלל היה צריך להיות לידה? אבל זה מה שהיא רצתה, לא? שיעזבו אותה כבר, שלא ייתקרבו אלייה, שלא ינסו להיכנס לחיים שלה, כי מי היא בכלל.. ומי הם? שתפקידם רק לפגוע ולרמוס עד שלא נשאר דבר. היא בסך הכל נערה שרצתה כל כך שמישהו ישבור את החומות שבנתה, שמישהו יסתכל לה בעיניים וימצא את הנפש שלה הגוססת בתחתית האין סופית. שיגיד שהיא לא "בסדר" כי היא לא. שיחבק אותה חזק.. כי היא ממזמן פוחדת מהמגע שלהם. שתוכל להרגיש משהו, כי לא נשאר דבר.

*סיפור עם תוכן קשה, לא מומלץ לבעלי לב חלש.
*מומלץ 15+
*כותבת חדשה, מקווה שתהנו :)