פשע Stories

-שונאים לאוהבים- צלקות פיזיות ונפשיות- תחת קורת גג אחת- תיכון- אהבה אסורה- עבריין וילדה טובה- פשע- ליאן חסרת אבא. זאת מה שאני, החיים הובילו את אבי הביולוגי לעזוב את אימא שלי ואת אביתר אחי הגדול ואותי בבטן. הקנאה, הקנאה הרבה, לא עזרה בכלל במצבי החברתי בתיכון. אבי המגדל אח של רואי בר לב, עורך הדין הגדול במדינה ואימא שלי? אימא שלי החברה הטובה של שירה זדה, עורכת דין כמובן . אנחנו מקושרים למשפחת מלכה, משפחת הפשע הגדולה במדינה. הבן של בר ואוריאל הוא האויב הכי גדול שלי ואני שלו. אני שונאת אותו, אבל... אני בתוך תוכי יודעת ש.. נועם אני נועם מלכה, הבן של אוריאל ובר מלכה ואחיין האהוב של עומר ומאיה מלכה. עבריין מסור למשפחתו ואינו פוגע בנשים, כשהמשפחות שלנו נקשרו אחד עם השני חשבתי לעצמי למה לא להתחיל לריב איתה, זאת נו, החסרת אבא איך שקוראים לה בתיכון. ירדתי עליה, השפלתי אותה, לא כמו שאבא שלי ודודים שלי לימדו אותי בחיים. לא לרדת על נשים, ובהכרח לא על נשים הקרובות למשפחה. לימדו אותי להגן בכל כוחי על משפחתי, אני יד ימינו של אלרועי מלכה, היורש של עומר מלכה. אני וליאן השונאים הכי גדולים, אבל אני יודע, שיגיע מצב חירום אני אהיה פה בשבילה, תמיד. כי היא הנסיכה שלי.

קאליה ״זה או שאת בוחרת במוות שכאן, או במוות שיחכה לך למעלה אם תסרבי.״ מילותיו של הנרי קולרו- הבן זונה הגס והמסוכן ביותר שפגשתי- עדיין מהדהדות באוזניי. אני חייבת לו כסף. הרבה מאוד. מה שהתחיל כהימור תמים הפך להתמכרות שהידרדרה מהר מדי, ועכשיו אני לכודה. לו היה גבר אחר, אולי עוד הייתי מצליחה לברוח. אבל הוא לא גבר רגיל. הוא שייך לעולם שאין ממנו מוצא. העולם התחתון. והכי גרוע? אני לא מצליחה להתרחק ממנו. לא משנה כמה מסוכן הוא נראה.. או כמה עמוק האפלה באמת שוכנת בו. מדוקס ביום אני הנרי קולרו- מנכ״ל מהונדס היטב עם חיוך של פרזנטור. בלילה אני מדוקס- הצל שזז בשקט. המתנקש שמסיים מה שאחרים לא מעזים להתחיל. המשימה הייתה ברורה: לעקוב אחרי מהמר כושל בשם חוויאר. ללמוד אותו. ואז לחסל. אבל אז היא הופיעה. לא מתוכננת, לא צפויה, לא שייכת. היא הפסידה. ולמחרת כבר גיליתי עד כמה היא יודעת לשחק מלוכלך. היא הפכה להסחת דעת, למשתנה שלא שקלתי. ועכשיו היא חלק מהבעיה. או מהפתרון. אני עוד לא החלטתי. 3#ברומנטיקה- 28.7.25 2# בפשע- 29.7.25

‏

היא רק פתחה דלת. הוא החליט שהיא שלו. אלה וינשטיין, סטודנטית רגילה לתקשורת, לא תכננה להיתקל בערב אחד בגברים חמושים סביב שולחן מאפיה, בתוך בניין נטוש בדרום תל אביב. אבל כשהיא נכנסת בטעות לפגישה סודית של אחת ממשפחות הפשע המסוכנות בארץ - חייה משתנים ברגע. דנטה מורנו, יורש שקט ואכזר של אימפריית פשע ישראלית-איטלקית, מחליט להשאיר אותה בחיים - בניגוד לכל הכללים. אבל החיים תחת חסותו הם לא חיים בכלל. היא חטופה, חסרת שליטה, מוקפת באנשים שלא מהססים ללחוץ על ההדק. ולמרות כל מה שהיא יודעת - היא נמשכת אליו. אל העיניים הקרות. אל הקול הנמוך. אל המגע שלו, שאסור לה להרגיש. וכשגבולות מתחילים להיטשטש בין האויב לאהוב, אלה מגלה שהלב שלה עלול להיות מה שבאמת ייהרס. כי בממלכה שלו - אהבה היא חולשה. וחולשה... נגמרת בדם.

בספר הזה יהיו קטעים שכתבתי בעבר או שאני אכתוב בעתיד, שמגיעים מרעיונות שעולים לי מידי פעם לסיפורים שאני בחיים לא אצליח לכתוב, סתם השראה פתאומית, או אתגרי כתיבה למיניהם. רוב הקטעים מתקיימים איכשהו באותו יקום/יקומים מקבילים (בדרכים שאני לא אנסה להסביר כי זה מורכב מידי, אתם מוזמנים לנסות לנחש את הקשרים) ולכן יש סיכוי שידובר על אותן דמויות, או שיהיו רמזים שיזכירו דמויות שחלקכם מכירים. לא יהיו פה (כמעט) סופים טובים, אם בכלל יהיו סופים, אז מי שבא לחפש באושר ועושר שיפנה לספרים טובים יותר. ***למי שמכיר אותי זה צפוי, אבל אני מזהירה מראש: כל הקטעים עלולים להכיל אלימות, דם, מוות, רצח, התעללות, חטיפה, אובדניות, פגיעה עצמית, רמזים קלים לאונס ועוד כל מיני... (למה זה מרגיש לי כמו סימון של אלרגנים על אוכל?) אני אשתדל לכתוב בתחילת פרק את הטריגרים שעלולים להיות בו, אבל זה גם כאן ליתר ביטחון. אגב הכריכה באדיבות AI לא משהו, בהזדמנות אני אנסה ליצור אחת טובה יותר...

המסדרונות של תיכון רידג' נורת' היו השטח שלי. לא משנה איפה הייתי - בחדר כושר, במסדרון או ליד הכיתות - הרגשתי את המבטים ננעצים בי מכל הכיוונים. זה מה שהיה להיות אלכס רומנו. חתיך, פופולרי, הבנות היו מתחרפנות רק מלראות אותי עובר לידן. חלק מהבנים היו מתים להיות אני, והבנות היו... ובכן, הן לא היו עוצרות מלחשוב עליי. הבנות תמיד נפלו לרגליי, אז לא הייתה לי שום סיבה להתעכב על אף אחת מהן. הכל היה משחק בשבילי. אבל אז ראיתי אותה. היא הייתה שם, מחוץ לספרייה, יושבת לבד עם ספר ביד. מי לעזאזל קורא ספרים בזמן הזה? יותר מזה, איך לא ראיתי אותה קודם? שיער חום, חלק כזה, נופל על הכתפיים שלה כמו גלים, ועיניים ירוקות שהזכירו לי את הים ביום סוער. היא לא נראתה כמו כל הבנות שבאו אליי, והתלבושת שלה הייתה פשוטה מדי - ג'ינס קרוע וגופייה לבנה - אבל היה בה משהו שגרם לי לעצור. בשביל לדעת את ההמשך תצטרכו להמשיך לקרוא ❤️ כל הזכויות שמורות לי קריאה מהנה ❤️

מאיה: עשיתי טעות, והסקרנות הרגה את החתול. כשניסיתי לחקור את עולמם האפל של הפושעים בלוס אנג'לס - הפכתי לחלק מהסיפור בעצמי. דמות אפלה ומסוכנת משכה אותי פנימה, לעולם של מרדפים, בגידות וסודות שלא נועדו לאוזניים שלי. הם קראו לו ליאון. אני קוראת לו גבריאל. חשבתי שאני מכירה כאב, שהתמודדתי עם כל מה שיש לחיים להציע - עד ששמעתי דברים שלא הייתי אמורה לשמוע. ועכשיו, הבריחה היא האפשרות היחידה שנותרה לי. גבריאל: הייתי אמור לראות בה רק עיניים חטטניות, עוד נערה שהלכה לאיבוד ומחובתי לרצוח. המצפון שלי לא איפשר לי - ולקחתי אותה איתי, משכתי אותה לעולם שלי. הטבעתי אותה. היא רואה בי מפלצת. אני רואה בה טעות, אבל גם כלי במשחק שאני לא בטוח איך אסיים.

•יופי מסוכן• 🔞 •הקדמה לסיפור• הלשון שלי ליקקה את פטמותיה ומצצה אותן בהתמסרות. הרמתי את מבטי אליה - שילוב של יראה, כעס, תסכול, ורמז קל לכניעה בלתי רצויה. ידעתי שזה אסור, ידעתי שזה גם לא חכם. אבל הפיתוי היה חזק מדי. עיניה הסגולות, זוהרות ככוכבים, סחפו אותי למערבולת של רצון. שפתיה הבשרניות והעסיסיות קרצו לנשיקה, ושערה השחור הארוך זרם כמו מפל משי על עורה החשוף. היא הייתה חזון של יופי ופיתוי, של תאווה ואבדון. שדיה, מושלמים בגודלם, היו בדיוק מה שחלמתי עליו. ירכיה הבשרניות ותחתה, גמיש ועסיסי כמו אפרסק בשל, השלימו את התמונה. המשכתי למצוץ את פטמותיה בנואשות, להוט לתבוע אותה לעצמי, למרות שידעתי שאתחרט על כך. הייתי צריך לבחור את מלאכית האור במקום זאת, אבל גופי רעד כשגופה זינק עלי כמו חיית טרף. לא יכולתי להתנגד לה, ולא הייתי רוצה גם אם הייתי יכול. לעזאזל, היא הייתה כל מה שרציתי. נשימתי נעתקה, גניחותיי התערבבו בצחוקה המטריף. היא שיחקה בי, שמרה אותי קשה ונזקק עבורה, בזמן שרכבה עלי בקצב שהוציא אותי מדעתי. ידעתי שאני טועה. בכל ליבי, חרטה כואבת בערה בי. ידיי אחזו בתחתה בחוזקה, עד שהכאב התערבב עם התסכול. בחרתי את האפלה שלה על פני האור שהבטיחו לי המלאכים. הייתי טיפש. נפלתי למלכודת שלה, רק בשביל לילה אחד של הנאה אסורה

דיאן תמיד רדפתי אחרי הילדים הרעים, אלה שרק מלהסתכל עליהם אנשים משתינים במכנסיים, אבל אף פעם לא פחדתי מהם, להפך, זה מה שמשך אותי וסקרן אותי. אבל שהכרתי אותו... ידעתי שזה יהיה או סוף טוב מהאגדות או שיברון לב. אבל לא התייחסתי לכל האזהרות, רציתי אותו. אני מניחה שנשאר לראות אם יהיה סוף טוב או סוף שנגמר בהלוויה. סמואל אני ואחים שלי ידועים כשלושה שאף אחד לא היו רוצים להתעסק איתם. כסף יש בשפע, ככה גם בנות. אבל מאז שהיא הגיעה אף בת לא עניינה אותי. אני רוצח. רוצח חסר רגשות. לא אכפת לי מאף אחד חוץ משני האחים שלי. אני שונא אותה, והיא אוהבת אותי. הקאפו של איטליה לא יכול לאהוב, הוא לא בנוי ככה. לב מקרח. מוח מקרח. רגשות מקרח. זו התוכנית וככה היא תישאר. נכון? טריגרים: הטרדה מינית אלימות פיזית אלימות מילולית סמים אלכוהול אונס התאבדות

שתי משפחות. שני עולמות. מלחמה אחת שלא נגמרת. במשך דורות, משפחת פראטו האיטלקית ומשפחת קאלוויי הניו-יורקית נלחמות על שליטה, כוח והשפעה. דם נשפך, עסקאות מתפוצצות, והאיבה ביניהן הפכה לאגדה. אבל עכשיו, יש דרך אחת לסיים את הסכסוך - נישואי ברית. ניקולו פראטו, האיש שמנהל את אימפריית הפשע של משפחת פראטו ביד ברזל, לא מוכן לתת לרגשות לעמוד בדרכו. מבחינתו, זהו רק הסכם - כלי משחק שנועד להשיג יציבות ולשמור על כוחה של משפחתו. אך הכל משתנה כשהוא פוגש את אוליביה קאלוויי, האישה שמיועדת להפוך לאשתו. היא לא רצתה בזה. היא לא ביקשה להיות קלף מיקוח במשחקי הכוח של אביה. אבל בעולם שבו אין מקום לבחירה חופשית, היא נאלצת להיכנס לחיים חדשים של סכנות, סודות וגבולות מטושטשים בין נאמנות, בגידה ורצון חופשי. אך האם נישואים בכפייה יכולים להפוך לברית אמיתית? ומה קורה כשהגבול בין שנאה לתשוקה מתחיל להיעלם? בעולם שבו אהבה היא חולשה, ושקרים מסוכנים יותר מכל סכין - האם הם ישרדו, או שהברית הזו תתפורר לרסיסים?

היא נלחמת בפושעים והוא הפושע הכי גדול בעולם. כולם יודעים לא להתעסק איתו אבל היא לא הקשיבה. איזבלה הייתה עוצרת פושעים ועכשיו מגנה על הפושע הכי גדול בעולם. (מוקפא)