פרק 4

388 29 46
                                    

נ.מ- וויל

"ניקו, בבקשה, אנחנו מצטערים!" אני והייזל קראנו לעבר ניקו שברח מהמקום.

"אתם לא צריכים להצטער. ליאו הוא החלאה כאן." סינן ניקו.

"אנחנו יודעים, ניקס. אבל אתה לא צריך לשים עליו." אמרתי.

"וחוץ מזה," אמרה הייזל. "אני דיי בטוחה שריינה צורחת עליו עכשיו."

"לא אכפת לי אם היא צורחת עליו! הוא לא היה צריך להגיד את זה!"

"אני יודע, ניקו." הכרחתי אותו להסתכל לי בעיניים.

הייזל נראתה נבוכה. "אני אשאיר אותכם לבד."

"ניקו," הפעם החזקתי לו את היד. "אתה יודע שאני אוהב אותך?"

"כן, וויל. אני מצטער."

נישקתי אותו נשיקה קצרה. "אין לך על מה. עכשיו בוא נחזור למשחק."


חזרנו למשחק, ורק ראינו את הבקבוק שעצר על ריינה וליאו.

"טוב שחזרתם." אומר ג'ייסון בשקט.

"אמת או חובה, ליאו?" שואלת ריינה עם מבט כועס.

"חובה." אומר ליאו. אוי לא, ריינה הולכת לכתוש אותו.

"חובה עליך לעלות על הגג של הבית הגדול עם בוקסר, לרקוד לפחות שלוש דקות, ולצרוח 'ההומור שלי דפוק'."

"תתכונן, ואלדס." פרסי גיחך.

"שיט," סינן ליאו בשקט. "למה הכנסתי את עצמי."

ליאו מוריד את בגדיו, נשאר בבוקסר, ויוצא מהביתן. אנחנו אחריו.

חניכים מסתכלים על ליאו במבט מוזר בכל מקום שעברנו בו.

ליאו מתחיל לטפס, ולבסוף מגיע לגג של בית הראשי.

הוא מתחיל לרקוד. "ההומור שלי דפוק!"

פרסי מצלם את זה, וכולנו צוחקים. חוץ מליאו.

"אני שונא אותך." הוא אומר לריינה אחרי שמסיים לרקוד.

"זה הדדי." עונה לו ריינה.


אמממ דיי נקמתי בליאו על מה שהוא אמר..

מקווה שנהנתם:)

אמת או חובה- גרסת החצוייםWhere stories live. Discover now