הסיכוי האחרון

תחילת האסון

אלכסנדר רץ ליד הנחל במטרה לנצח, חבריו הטובים גרגורי ורונאלד  נהגו לעשות עימו תחרות ריצה יום יומית. גרגורי היה נוהג לנצח מאחר והוא היה בכושר רב, הוא היה ג׳ינג׳י אמיתי עם שיער מקורזל ביותר וחולצתו הצהובה עלתה למעלה מריצתו המהירה, שרווליו היו מקופלים והוא הזיע ביותר, רונאלד לאומת גרגורי מעולם לא ניצח, הוא לא נהג לשמור על כושר והוא היה עצלן אמיתי, שיערו היה שחור קצר והוא היה יחסית קטן לגילם, מטר 58 זה בהחלט נמוך לנער ממוצע בן 15. אלכסנדר היה החכם בחבורה, הוא לא היה חזק אבל גם לא חלש והיה נוהג להתפאר בשיערו הבלונדיני בתספורת הקרה. לאלכסנדר היה רצון להוכיח לגרגורי שגם הוא מסוגל לנצח, ורונאלד לאומתו נשרך מאחור בקושי נושם והתנדנד מצד לצד כחיה שיכורה. הוא כמעט אצליח להגיע לקוו הסיום שקבעו את מקומו אך לבסוף גרגורי ניצח, שוב. ״אין מצב שלא רימת, זה לא הגיוני שאתה תמיד מנצח!״. אלכסנדר צעק לעבר גרגורי במבט עצבני אך גרגורי התעלם ממנו והשוויץ בשרירו לכמה בנות שעברו בשדה, אלכסנדר פילבל עיינים,עשה  פרצוף נגעל והסתובב לראות מה שלום רונאלד הרזה והגמד. הוא רץ אליו במהירות כאשר הוא ראה שהוא התמוטט על הריצפה שריר נוזל מפיו.״ רונאלד אתה בסדר?!״. אלכסנדר סובב את רונאלד שישכב על הגב וניסה להבין מה רונאלד לוחש בשקט, הוא קירב את אוזנו לפיו של רונאלד ושמע את המילים:״שטרודל, תביא לי שטרודל״. אלכסנדר נתן סטירה מצלצלת ללחיו של רונאלד ואמר.״ לא פלא שאתה מפסיד בתחרויות, בקצב הזה אתה תראה כמו טרול שמן״. רונאלד החזיר לו פרצוף חמוץ והתרומם בסיחרור מן הקרקע.״אתה בכלל לא יודע לרוץ, פוזל״. אלכסנדר התרתח מזעם והחל ללכת מכות עם לאונרד. גרגורי שסוף סוף הפסיק להשוויץ בגופו החטוב בא להפריד בין השניים, הוא היה המבוגר  האחראי אחרי הכל, לא שהוא היה גדול מהם בגיל, הוא פשוט היה בוגר יותר.״בקצב הזה אני אהפוך את שניכם לסלט לארוחת בוקר״. גרגורי צעק לאוזניהם בחוזקה רבה כל כך שגרמה להם לחטף הלם וזעזוע קל, מה שגרם להם להפסיק לריב כילדים בגן. אלכסנדר התמתח מעט והתיישב על הדשה שהיה ליד הנחל השקט שמיימיו בהקו באור השמש. ״ היי לאונארד, היה משהוא שרצית לספר לי ולגרגורי נכון?״. אלכסנדר הסתכל על לאונרד במבט תוהה והחל לשחק עם הדשה באצבעותיו. גרגורי התיישב ליידו ולאונרד התיישב ממולם בנינוחות.״ אני יודע שאסור לדבר על זה, אבל זוכרים את הספר הזה שמוחבא מתחת לטירתו של המלך?״. לאונרד המתין לתשובה מחבריו והם הנהנו בשקט. ״אסור לדבר על הספר הזה לאונרד, אתה אמור לדעת את זה טוב יותר מכולנו בגלל שאבא שלך אחד מהשומרים שמגנים עליו״. גרגורי סיים את דבריו בלחישה וחיכה לתשובה מפיו של לאונרד חברו.״ אני יודע, אני שונא שאבא שלי נאלץ ללכת לחודשים ארוכים אל העיר הבירה בגלל עבודתו, אבל זה לא הנושא עכשיו. אני חשבתי על זה קצת והגעתי למסכנה שאין באמת סיבה להיות בטוחים שהספר מוגן כי אין מספיק שומרים״ לאונרד סיים את מילותיו בנימת לחץ מורגשת. ״על מה אתה מדבר, אף אחד לא יכול לפרוץ למקום הכי שמור בממלכה״. גרגורי ואלכסנדר ביטלו את טענתו של לאונרד בבוז. והמשיכו לדון בינם לבין עצמם בנוגע לתחרות של מחר. משאירים את לאונרד אפוף במחשבות הטורדניות של עצמו.
*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*
האיש בעל החליפה השחורה והמיסתורי הצליח להיכנס למבצר שמתחת לארמון. ״עצור אתה לא יודע מה אתה עושה ״ אמרו לו השומרים אבל האיש לא ענה והמשיך להתקדם בלהט לעברם.״היתרחק מיד, אנחנו לא נהסס לפתוח באש נגדך״ צעקו עליו השומרים אך הוא התעלם מהם. השומרים שלפו את חרבותיהם אך לפני שהספיקו לתקוף, האיש לחש במהירות לחשושים עמומים שנשמעו כמילות קסם שהקפיאו את השומרים למותם. הוא תקע את חרבו בליבם על מנת לוודות שהם אכן מתים. והמשיך להרוג באותה דרך את שאר השומרים שהיו במסדרונות. אחרי מאמץ רב ומעייף, הוא הצליח להגיע למקום בו הספר שמור.
״ סוף סוף, סוף סוף״. הוא לחש בחטף ולקח את היהלום שהיה על הספר ושם אותו על שרביטו במהירות וברח מהמקום, בלי להשאיר שום עקבות.
*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*
״אורקים, יש אורקים בגובה כ18 מטר שמתקרבים אלינו לכפר!!!״. מר לוציוס רץ בהיסטריה מן השדות אל הכפר ולא הפסיק לצרוח בבהלה שוב ושוב על האורקים המתקרבים. אנשי הכפר התייחסו אליו בבוז מאחר והוא היה נוהג לשקר ולומר דיברי סרק שכאלה על כמעט בסיס יומי. אבל הפעם לצערם הרב, הוא לא שיקר. קולות רעש חזקים נשמעו באופק והאדמה רעדה בקצב לא אחיד. ״זה אורקים וענקים, נוסו על נפשותיכם!!״. כל אנשי הכפר החלו לברוח בבהלה ואנדרלמוסיה מוחלטת שררה במקום. אך זה היה מאוחר מידי. האורקים והענקים אומנם לא היו מהירים אך פסיאותיהם היו רחבות ביותר. הם הגיעו תוך דקות ספורות אל הכפר ולא חסו על אף נפש חיה. הם רמסו את האנשים ברגליהם ושיחקו בהם כאילו היו צעצועים משעשעים. גרגורי אלכסנדר וליאונרד צפו במשפחותהים וחבריהם נהרגים ונרמסים בברוטליות. לאונרד ואלכסנדר קפאו במקום אבל גרגורי תפס אומץ, לקח את ידם ומשך אותם אחריו.״ מה אתה עושה, עצור״. אלכסנדר צעק וניסה להשתחרר מאחיזתו של גרגורי אך הוא היה חזק ממנו. ליאונרד לא היה מסוגל לדבר מרוב הלם והוא היה משותק כמעט לחלוטין.
״מה אני עושה? אני מציל אותנו לכל הרוחות״. גרגורי צרח והצתרד. הם הצליחו לצאת מהכפר ההרוס וחשבו שהם ניצלו. אך לפתע אנשים עם חליפות שחורות צצו משום מקום וכיסו את פניהם עם שקים שחורים וחטפו אותם. הם לקחו אותם למערה נוצצת. המערה הייתה מלאה בקריסטלים מבריקים והיא נראתה כאילו היא יצאה מתוך ספר אגדות ישן. החוטפים קשרו אותם לכסאות עץ והורידו מהם את השקים. הם נשאו להשתחרר אך ללא הואיל. ״אין טעם לנסות לברוח״. איש בעל חליפה לבנה ומשקפיים מוזרות צץ מתוך המערה. הוא הניח על שולחן שהיה בצד מזוודה ישנה ומרוטה ופתח אותה לרווחה. במזוודה היו 3 מזרקים. ובתוכם נוזל ירוק ומחשיד.״מה אתה מתכוון לעשות לנו?!״. אלכסנדר צעק בהיסטריה, מנסה להבין את הסיטואציה שאליה נקלעו ולעכל את מה שזה עתה התרחש בכפרם האהוב.״אתה נער אמיץ״. האיש לחש והפשיל שרוולים. הוא התקרב לעבר הנערים המפוחדים כשמזרק האימים נמצא בידו.״ אז אימרו לי חברים בבקשה מי מכם הוא החכם ביותר״