הסיכוי האחרון

השינוי

״אז אימרו לי חברים בבקשה מי מכם הוא החכם ביותר״.שלושת הנערים נילחצו ולא רצו לענות ״אני החכם ביותר כאן״ אמר רואנלד ורעד מיפחד באותו הזמן ״כל הכבוד לך ידידי הצעיר. עכשיו אני יכול להתחיל אבל קודם כל תנו לי להסביר, לי קוראים ראגי אני מדען שייצר את מזרקי הכוחות שעכשיו אתם עומדים לקבל, המזרקים האלה הם הדרך היחידה שלנו לנצח את האורקים יש כאן שלש מזרקים, אחד לחוכמה, אחד לחוזק ואחד שנותן את האפשרות לתת לכם את הכוח להפוך לאורק אבל רק לחכם אפשר להביא את המזרק של החוכמה״. ראגי סיים את דבריו בחיוך מסתורי. ״למה אתה לא לוקח אותם בעצמך״.שאל אלכסנדר בעיניים חוששות ״כי אני זקן מידי״ גארי נאנח ופרצופו התעצב.
                                                                   §•§•§•§•§•§•§•§•§
בנתיים בבירת אלקרניה סופרו החדשות על פלישת העורקים על הכפר הסמוך.
״מה נעשה עוד מלכותך אנחנו צריכים להגן על התושבים שלנו אבל אין לנו מקום כאן בבירה״ שאל ארנינן יועץ המלך ״ מה אם הבונקרים התת קרקעים שלנו, נוכל להכניס את כל האנשים לשם״.סיים המלך בטלר את דבריו בזמן שליטף את הזקן שלו ״גם אם נוכל להכניס את כל האנשים לשם אין לנו מספיק אוכל, גם בלי הפליטים, האנשים כאן ברעב אפילו שהמלך האצילי והחכם נותן די ויותר אוכל לאנשים״.סיים ארנינן כשהוא יושב על הכסא האדום עטור הזהב שלו ״אז אנחנו נעשה כזה דבר, אתה תשלח 50 אנשים לאיפא שהעורקים נמצאים עם 100 חיילים, תחסלו את העורקים ותתחילו לגדל חיטה כבשים וכו׳ ותגיד לאלכס להכניס את כל הפליטים אל הבונקרים גם אני אצטרך לעזור,לכן אני יבוא עם אלכס״ המלך הצמיד את ידיו והשעין עליהם את סאנטרו. הוא הרים את הראש מעט עד שמשקפיו הראו ברק ״אני לא מאמין שמישהו יסכים ללכת לשם, גם לא אנשים וגם לא חילים המלך בעצמו יודע כמה זה מפחיד״ .שילב את ידיו ארנינן וסיים את דברו ״אנחנו נשלח פרס כספי גדול למשפחה שתצא, עכשיו לך ארנינן, אני סומך עליך״.
                                              •*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*.
המלך בטלר ישב על כסאו המלכותי. הוא בהה בנקודה עמומה בתיקרה, חושב על פלישת העורקים שזה עתה קרתה. המחשבה על כך הזכירה לו זיכרון רע ונושן, זיכרון נורא שהיה מעדיף לשכוח, על היום בו איבד את  הוריו.
״אבא אמא בואו מהר, העורקים מתקרבים ״ אמר הילד הצעיר בטלר לפני שמונה למלך על חוכמתו ועצילותו ״אנחנו לא יכולים אנחנו כבר חלשים מידי בגלל האנשים שהתעללו בנו, תציל את עצמך״ אמרה אמו של בטלר בבכי מר כשעורק בגודל 7 מטר אתקדם אלייהם ״אני לא מוותר עליכם אמא ואבא, אני לא יכול בלעדיכם בבקשה״ פרץ בטלר בבכי איום ככל שהעורק אתקרב אליהם. זה כמעט היה הסוף שלו עד שהגיעה רנינן ילד צעיר בן 12 שתפס את בטלר חברו וברח יחד איתו.״עצור ארנינן תעזור לי להציל את אמא ואבא ״. הוא דפק על גבו של ארנינן אבל זה לא עזר, בטלר היה ילד חלש ורזה. ״זה אבוד בשבילם גם ההורים שלי כבר נאכלו על ידי העורקים, אני לא יכול לאבד גם אותך״.ארנינן פרץ בבכי עמום.
״זה היה מפחיד באמת לחשוב שאני יושב כאן ומחלק פקודות, שאני לא מסוגל ללכת לעורקים, לפחות לאנשים אני אלך עם אלכס ואגיד להם מה לעשות״ סיים המלך כשדמעות יורדות לו מהעיינים תוך כדי שהוא משפשף אותם ״הזמן ללכת״ חשב המלך בליבו והתקדם לעבר היציאה.
•*•*•*•*•*•*•*•*•*••*•*•*•*••*•*•*•*••*•*
״אאאאאאהההה.... לא מה אתה עושה תפסיק הוא ימות כך...... אאאאאאההההה...... הצילו, גרגורי........״ ״זה היה מוזר, אה, מה ראיתי עכשיו,אני לא זוכר כלום לפחות ניראה שגרגורי ורונלד בסדר״ חשב אלכסנדר לעצמו ״איפא אנחנו, אני מרגיש חלש יותר אבל גם חכם יותר אה... כואב לי הראש״
•*•*•**•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*
״נראה שהצלחת אדוני״. חייך חיוך מרושע. משרתו גיכך ללא הפסקה. ״ההיתה צריך לשמוע את הצרחות המעוררות רחמים״.הוא הוריד את המשקפים ונגב אותם במגון תוך כדי שהוא מצחקק. ״נשמע חלומי״ צחק המשרת המגובן תוך כדי שהוא משפשף את ידיו. צוחק וצוחק כמשוגע חסר לבב.
•*•**•*•*•*•**•*•*•*•*•*•*•*•*•**•
״קומו מיד״ צרח השומר אל כל הניצולים ״הא, אתם רק שלשה, כמה חבל״ אמר השומר בזילזול עד שגרגורי רצה לתת לא כאפה מצלצלת. ״טוב בואו איתי, רק נסו לא ללכת לאיבוד כאן, בכל זאת אתם רק ילדים בני 12-13״ הוא המשיך לזלזל ולבוז להם. ״בואו נקום חבר׳ה, אפילו שהוא מדבר בצורה גועלית אנחנו צריכים ללכת אחריו ״אמר רונלד תוך כדי שהוא מתמתח ומתחיל להעמד. גם גרגורי קם אחריו. ״אני לא יכול, אני לא מסוגל לעמוד ״.אמר אלכסנר בקול חלוש ״ מה קרא לך למה אתה לא יכול, אתה קבלת מכה בראש או משהו?״ שאל רונלד ״אני לא יודע אני לא יכול כואב לי הראש ויש לי זיכרון שחוזר אלי מאיזה זקן מוזר ״ גם לי ראונלד אותו דבר משהו אם מזרק ואני מרגיש חזק יותר ״ אמר גרגורי תוך כדי שהוא בא להרים את אלכסנדר. ״מה זה אלכסנדר אתה מרגיש כמו עצם מה קרא לך״ שאל בפחד גרגורי תוך כדי שהוא מנסה לאחוז באלכסנד בלי לישבור אותו. ״נדבר על זה בחוץ גם לי יש זכרונות מוזרים, נצא החוצה ונדבר על זה״ אמר רונאלד לגרגורי ולאלכסנדר ״קחו כסא גלגלים לחבר הנכה הזה שלכם, רק שהוא לא יהיה לכם לנטל ״ צחק השומר וזרק את הכסא על גרגורי. גרגורי כל כך התעצבן שהוא בא לשומר והרים אותו ביד אחת. ״תיהיה בשקט חתיחת טיפש אתה בכלל יודע מה אנחנו עברנו? אתה יודע מה ה״נכה״ הזה עשה בשבילנו בכלל?!״ ״ס-סליחה א׳ני סתם צחקתי״ אמר השומר בקול רועד תוך כדי שהוא נאבק על האחיזה של גרגורי בחולצה ״תגיד כמה אתה שוקל עם השיריון והנשק ביחד?.שאל אלכסנדר בקול חלוש ועייף כאילו הוא לא ישן כשלושה ימים רצופים ״150 קילו״ פיהם של הנערים נפער מהלם. ״150 קילו? אתה בטוח?״.      ״זה לא הגיוני, אפילו בן אדם בגיל שלכם לא אמור להיות חזק ככה״.אמר השומר דקות ליפני שהוא כמעט התעלף מהבהלה והתיישב על הרצפה בבכי ״ככה זה יהיה, אתה נותן לנו מקום קטן לחיות ואוכל שלש פעמים ביום או שחבר שלי כאן לא ירחם עליך״.איים רונלד על השומר תוך כדי שגרגורי מרים אותו על הרגלים ״טוב אבל אני מזהיר אותכם, האנשים כאן פחות נחמדים ממני אז תנסו לא למשוך יותר מידי צומת לב ״ נאנח השומר כשהם התחילו לעלות במדרגות המבנה התת קרקעי. אם היסתנוורו מהשמש. ״איזה אנשים מוזרים... מאיפא הם הגיעו... אם לא מהכפר הסמוך ״גני השמש״ שאלו כל האנשים זה את זה ״הנכה הזה נראה שהוא עומד למות,מסכן חסר אונים״ האנשים המשיכו להתלחשש.  ״היי אתם, לכו מכאן! אתם מפריעים לנכה הזה, תעזבו אותו, אין לו סיכוי לשרוד בכל מקרא״. אמר מוכר פרות וירקות. אבל גרגורי לא יכל ליסבול את זה והוא צעק ״תגיד לי מי אתה חושב שאתה בכלל שאתה כך מדבר עליו״ אמר גרגורי בידיים קמוצות. ״תרגע גרגורי זה לא הזמן עכשיו, אנחנו אמורים לא למשוך תצומת לב״ ניסה רונלד לקרר את מזג האוויר החם של גרגורי והם התחילו ללכת אל הבית הקטן שהשומר הוביל אותם אליו. ״היי איפא אלכסנדר?״.שאל גרגורי בלחץ ״אני גם לא רואה אותו״. אשיב רונלד שסיבב את הראש לכל הכיונים ״אינה הוא״. צעק גרגורי ״יש שם אנשים שמתעללים בו, באו מהר אם מפילים אותו מהכיסא״ גרגורי רץ כך כף מהר שהוא העיף אפר על כל מי שהיה מאחוריו ״אלכסנדר אני באה״. שאג גרגורי, והעיף את האנשים שם בשניה אחת ״אתם לא תיגעו באו״. ״גנרל, תרא יש שם מישהו שאני חושב שיכול להתאמים״ סימן המפקד לגנרל.״מעניין מאד, אתה באחלט צודק הוא נירא מתהים״ אשיב הגנרל למפקד. החרי שהסערה נירגעה בן האנשים לשלושת הבחורים, הם אלכו לבית הקטן והם סידרו שם ״היי גרגורי, אני מאד מעריך את זה שאתה מציל אותי,אבל למה? אני לא טורם לכם בכלל אני רק מעקב אתכם, האנשים שם בחוץ צודקים אני נכה אני לא יסרוד הרבא זמן״. שאל אלכסנדר את גרגורי במבט נבוך,כשהוא רועד מקור ״אתה אולי נכה, אבל אני לא מתכוון לוותר אליך החרי הכל...״ סיים גרגורי כשהוא מחבק את אלכסנדר ומלטף אתו בשיער ״תודה גרגורי, אני מקווה שאני יסרוד הרבה זמן״
                         •*•*•*•*•*•*•*•*•
*תוק* *תוק*