מייקל מייפלד

תפסיק.

⚠️אזהרת טריגר פגיעה עצמית במעבר שנים, הזהרתי מראש⚠️

~היא חייכה.
והביטה במבנה במבט מטורף, היא היתה שיכורה.
לא מפתיע.
התינוק הונח באגרסיביות על יד דלת המוסד.
היא לא ידעה שזה מוסד.
בכלל לא~

הוא לקח את הסכין שתמיד היתה מוחבאת מעיני כולם, והתגנב לחדרו, בלי שאף אחד ראה.
שקט.
המוסד שקט כבר לילה, כולם ישנים שינה שלווה חוץ ממנו,חסרות לו המון שעות שינה.
הוא הולך לאט לאט לחדרו ומתיישב על מה שאפשר לקרוא לו מיטה, הוא מפשיל את שרוולו ומצמיד לידיו את הסכין.
הוא מעביר אותו על עור ידו  העדין והחיוור וחתך קטן נוצר.
הוא עושה זאת שוב שוב עד שהיד שלו מלאה בחתכים.
דם חם זולג על ידו ומלכלך את המיטה, לא אכפת לו, הוא ממשיך.
זה הדרך היחידה בה הוא יכול להעביר את הכאב.
הכאב הנפשי שמאיים להטביע אותו כל הזמן .
כל יום הוא מתמודד מחדש, מתעורר בבוקר ושם חיוך, הוא בסדר.
אף אחד לא מבחין בכאב שלו, בעצב שלו, בדיכאון.
זהו לא עוד! הוא מחליט החלטה.
הוא מרים את הסכין מהחתך שכרגע עשה, ממקם אותו מעל העורק הבולט שלו ומניח את הסכין, מתחיל לחתוך.
הכל הופך שחור.
ובאותו זמן, הוא החליט להיכנס.
לא רגע אחרי,
לא' רגע לפני.
_________________________

סליחה שזה כזה קצר, יעלה עוד פרק בצהריים/ערב
תודה על התמיכה בפרק הקודםם
עודדתם להמשיך, לא ידעתי אם אני רוצה להמשיך אבל יש לי רעיון מעולה לעלילה, ועלה בבוקר עוד פרק, מצטער שלא הייתי פעיל, תקופה עמוסה.
אשמח בינתיים שתשתפו את הסיפור
והעמוד.
קרדיט למישהי מזהימה.