ספר חפירות (מפתיע?)

קטע

והיא הנערה מלונדון
הבוקר היה רגיל השמיים בישרו את הקיץ שכבר כאן,... "רגע הוא באמת כאן," אמרה בצהלה לריסה. "בהחלט לא שמעת?!" אמרה אימה שהגישה לה את ארוחת הבוקר. "זה הדבר הכי טוב אבר." לריסה רצתה לרקוד מאושר "סוף סוף אחרי כל כך הרבה זמן של בית ספר היא תוכל לממש את מה שתיכננה לקיץ, היא תוכל לגלוש בים עם אביה לאכול עוף או נקניקיות על האש, או להיפגש עם חברותיה "רגע החברות!" לריסה ספקה כפיה היא חייבת לרוץ חברותיה מחכות כבר כמה שעות.  לריסה מיהרה מהר ככל האפשר היא סידרה את שערה האדום,
ושטפה את פניה המחוצ'קנות שאירחו גם את שנים עשר הנמשים שלה, היא החליפה בגדים  לבגדי קיץ דקים לג'ינס קרוע וחולצה צהובה ועליה פס כתום. היא לקחה לדרך סנדוויץ' אבוקדו מרוסק  ובתוכו עגבניה פרוסה. היא רצה מהר לעבר הפראק שליד כיכר נפוליאון. אך עצרה ברוחה השוערת למראה השעון שהראה עשר ועשרים דקות בדיוק, "לעזאזל." אמרה היא במקום לרוץ כל כך מהר היא יכלה להתארגן לאט יותר ולא לעשות את זה מהר כל כך, מרוב הרגל למהר לכל מקום היא שכחה את ארוחת הבוקר שרק נשארה במיטתה ליד החלון.היא חיטטתה בתיקה על מנת לבדוק שיש לה הכל. "נינטנדו, טלפון,
כריך, ארנק, נראה שהכל כאן" אמרה בהקלה. היא צעדה ברחובות לונדון הגדולה מפוצצת מכוניות ואוטובוסים רבי קומותיים, פתאום היא החלה להרגיש דקירה ברגלה הימנית, היא הסתובבה והחלה להרגיש סחרחורת עזה והתעלפה, בדרך היא הרגישה כיצד גוררים אותה ושמים לה שק על ראשה היא ניסתה לצעוק אך המילים לא יצאו מפיה אך המילה ששמעה מאחד מחוטפיה "הצלחנו"