סיפורים מפחידים שיפחידו אותכם עד מוות

חלק 7

הייתי בדרך לסיימון.
אני מתרגשת.
הוא הקראש שלי.
אנחנו קבענו ללמוד ביחד למבחן בגאוגרפיה הקרוב.
כשהגעתי לרחוב שלו שמעתי רעשים מהשיח.
קפאתי ובאתי לבדוק מזה.
כלום.
המשכתי ללכת והגעתי לבית של סיימון.
חייכתי כל כך.
דפקתי בדלת שלו.
הוא פתח אחרי 2 דקות.
הוא חייך אליי.
סיימון: היי
אני: ה-היי
סיימון: מה קורה?
אני: אנ-אני ב-בסדר
סיימון: בואי נלך לעבוד.
הוא לקח את ידי ואני הרגשתי בעננים.
כשהתחלנו לעבוד שמענו קול דפיקה בחלון.
אני: שמעת את זה או שזה רק אני.
סיימון: כן, שמעתי את זה גם. מה זה?.
אני: לא יודעת.
סיימון הלך להסתכל.
סיימון: כלום.
הרמתי גבה.
אני: אוקיי? בוא נמשיך ללמוד למבחן בגאוגרפיה.
סיימון הינהן.
שוב חזרנו ללמוד למבחן ושוב שמענו את הדפיקה בחלון.
סיימון: טוב משהו קור-
הוא נקטע בפנים על החלון.
סיימון לקח אותי על הידיים, שוב אני בעננים
הוא רץ איתי החוצה הסתכלתי לאחור ושמתי לב לדמות עם שמחה לבנה מלוכלכת בדם עם שיער שחור רצה אחרינו,
אני: סיימוןןןן זאת נראה לי בלודי מארי
סיימון: מה?!
הוא רץ מהר יותר.
הסתכלתי לאחור.
לא ראיתי אותה.
אני: סיימון היא לא מאחורינו.
סיימון עצר הסתכל לאחור. הסתכל לכל עבר. ואז התקשר למשטרה.
סיימון: משטרה?תקשיבו אני כרגע ישבתי לתומי ללמוד עם חברה למבחן והבחנתי בדמות עם שיער שחור חולצה לבנה מלוכלכת בדם מסתכלת עלינו אז דפקתי ריצה החוצה והיא רדפה אחרינו ועכשיו נראה לי איבדנו אותה. יש לכם מושג מה ז- .
הוא נקטע.
הפנים שלו הפכו לפנים מודאגות.
סיימון: אז זה אומר שהיא תרדוף אותנו?לא? אה אוקיי.ביי. אוקיי ג'נט(שמי) אז המשטרה אמרו שהיא ממש מסוכנת וחייבים להתרחק מהעיר.
אני: מה עם ההורים שלנו.
סיימון: ההורים שלי מתו אתמול בתאונה
אני: אוי ואבויייי ממש מצטערת.
אני: אני אתקשר להורים שלי.
התקשרתי להורים שלי ושמעתי שוטר שם.
שוטר: ג'נט ווילין?
אני: כן
שוטר: מצאנו את גופות הוריך עכשיו, כנראה שמישהו רצח אותם.
פרצתי בבכי ואמרתי.
אני: מתי
סיימון התחיל לדאוג.
שוטר: לפני חצי שעה.
בכיתי יותר ואמרתי ביי וניתקתי.
סיימון: מה קרה?!
אני: ההורים שלי נרצחו לפני חצי שעה.
סיימון: אוי
הוא כמעט פרץ בבכי.
סיימון: אל תביני אותי לא נכון פשוט אני חסר מילים עד כמה שזה מזעזע
אני: זה בסדר. אז מה נעשה.
סיימון: נארוז דברים ונעבור עיר.
ארזנו ביחד דברים.
יום אחר כך סיימון הציע לי חברות כי אנחנו רק אנחנו לבד. וכן סיימנו לימודים.
ואת זה אני כותבת כשאני רק בת חמישים עם בת בגיל 19 ילדה בגיל 16 וילד בגיל 12.
סיימון עובד כמנכ"ל חברה מצליחה ואני עובדת כמורה בבית ספר מצליח.
כל משפחתי יודעת על המקרה. ואני מצטערת שלילדי אין שום סבא וסבתא.
הילדים שלי רק אסירי תודה שההורים שלהם פה.