כַּשָׂפִית (בשיכתוב)

סוויט סיקסטין/ פרק 1

ניסיתי להמשיך לקרוא את הספר שבידי אבל ראשי כאב והמילים הסתחררו לנגד עיניי כבר לא זכרתי את השם של הספר בכלל.
גופי החל להתעייף במהירות והראש שלי התפוצץ מכאב. הנחתי את ידי על הכרית והרגשתי קור בכף היד שלי.
הסטתי את מבטי אל המקום ודבר לא יכל להכין אותי למה שראיתי- היתה שם שכבת קרח דקיקה וקפואה.
זה לא הגיוני, את פשוט הוזה, סתם מדמיינת- חזרתי על המנטרה שוב ושוב בראשי.
אני כנראה עייפה ואני הוזה דברים הרי הקרח לא היה שם קודם אז איך הוא נוצר? החזרתי את מבטי אל הספר שבידי השניה והכרחתי את עצמי להתמקד בו אך עדיין לא הצלחתי לקרוא שורה רציפה, כל האותיות קפצו לי בעיינים והסתחררו באוויר.
לפתע הרגשתי דקירות חמימות על כף ידי האוחזת בספר שניה לאחר מכן התחושה הפכה להרגשה של כוויה באצבע. היד שלי נרתעה לאחור באופן טבעי ואז שמתי לב לכתם מוזר על הכריכה של הספר, איפה שהאצבע שלי היתה ממש לפני רגע.
כמעט וצרחתי כשגיליתי שזה אינו כתם אלא משהו אחר. משהו שחור. עם ריח שרוף. זה היה חור בספר, חור שרוף שבהחלט לא היה שם קודם. סגרתי את הספר במהירות והעמדתי את שני כפות ידי מולי תוך שאני הופכת אותן מצד לצד. מה קורה לי? בנקודה זו חושי החלו להתערפל הדבר האחרון שאני זוכרת זה את שעון הקיר שלי מסיים את סיבוב היממה שלו ומגיע אל השעה00:00
יום הולדת שש עשרה שמח לי.

רעיון שהיה לי והחלטתי לפתח לסיפור....
אשמח לתגובות מה אתם חושבים💫