שלמלום! זה הסיפור של ג'ף, אני יודעת שרובכם מכירים אותו אבל זה פשוט נראה לי בתור הסיפור הכי טוב לתרגם ראשון כי ממנו אפשר להמשיך לסיפורים שקשורים בו...
------
ג'ף והמשפחה שלו בדיוק עברו לשכונה חדשה. אבא שלו קיבל קידום בעבודה, והם חשבו שזה יהיה טוב לגור באחד השכונות "המפוארות" האלה. ג'ף ואח שלו, ליאו, לא יכלו להתלונן. בית חדש, טוב יותר. מה היה לא לאהוב? בזמן שהם פרקו, השכנים שלהם באו.
"שלום." היא אמרה, "אני ברברה, אני גרה בבית שמולכם. טוב, רק רציתי להציג את עצמי ואת הבן שלי." היא הסתובבה כדי לקרוא לבנה. "בילי, אלה השכנים החדשים שלנו." בילי אמר הי ורץ בחזרה לשחק בחצר.
"טוב," אמא של ג'ף אמרה, "אני מרגרט, וזה בעלי פיטר, ושני הילדים שלי, ג'ף וליאו." היא הציגה את משפחתה, ואז ברברה הזמינה אותם ליום ההולדת של בנה. ג'ף ואחיו עמדו לסרב, בזמן שאמא שלהם אמרה שהם ישמחו ללכת. כשג'ף ומשפחתו סיימו לפרוק, ג'ף ניגש לאימו.
"אמא, למה הזמנת אותנו למסיבת יום ההולדת של הילד הזה? אם לא שמת לב, אני לא סתם ילד מטומטם."
"ג'ף," אמא שלו אמרה. "אנחנו בדיוק עברנו לפה, אנחנו צריכים להראות שאנחנו רוצים לבלות עם השכנים שלנו. אנחנו הולכים למסיבה הזאת וזה סופי." ג'ף התחיל לדבר אבל עצר את עצמו, בידיעה שלא יוכל לעשות כלום. מתי שאמא שלו אמרה משהו, זה היה סופי. הוא הלך לחדרו ונזרק על המיטה. הוא ישב שם, מביט בתקרה כשלפתע תקפה אותו הרגשה מוזרה. לא כמו כאב, אלא... הרגשה מוזרה. הוא התייחס אל זה כאל סתם הרגשה רנדומלית. הוא שמע את אימו קוראת לו לרדת למטה לקחת את חפציו והוא ירד.
ביום למחרת, ג'ף ירד לקומה התחתונה כדי לאכול ארוחת צהריים ולהתארגן לבית הספר. הוא ישב שם, אוכל את ארוחת הבוקר שלו, כשתקפה אותו ההרגשה הזאת שוב. הפעם זה היה חזק יותר. זה נתן לו תחושת כאב קטנטנה, אבל הוא התעלם מזה שוב. כשהוא וליאו סיימו לאכול, הם הלכו במורד הרחוב לתחנת האוטובוס. הם ישבו שם, מחכים לאוטובוס, כשילד עם סקייטבורד קפץ מעליהם, סנטימטרים ספורים מרגליהם. שניהם קפצו אחורה בהפתעה. "היי, מה לעזאזל?"
הילד נחת והסתובב אליהם. הוא בעט בסקייטבורד ותפס אותו עם ידיו. הילד נראה כבן שתיים עשרה, צעירה בשנה אחת מג'ף. הוא לבש חולצה קרועה ומכנסי ג'ינס משופשפים.
"תראו, תראו, תראו. נראה שיש לנו פה בשר חדש." פתאום, שני ילדים נוספים הופיעו. אחד היה ממש רזה והשני היה ענק. "טוב, בגלל שאתם חדשים כאן, תרשו לנו להציג את עצמנו, שם זה קית'." ג'ף וליאו הסתכלו על הילד הרזה. "וזה טרוי ." הם הביטו על הילד השמן. הילד הזה נראה כאילו הוא לא התעמל מאז שזחל בעריסה.
"ואני," אמר הילד הראשון, "רנדי. עכשיו, לכל הילדים בשכונה יש מחיר קטן בשביל נסיעה באוטובוס, אם אתה יודע למה אני מתכוון." ליאו נעמד, מתכונן להכות את האורות מהפנים של הילד (הכוונה כאילו להפוך אותו לעיוור מרוב מכות.) כשאחד מהחברים שלו כיוון אליו אולר. "ציפיתי שתהיה יותר נחמד, אבל כנראה אנחנו צריכים לעשות את זה בדרך הקשה." הילד ניגש לליאו ושלף את הארנק מכיסו. ג'ף קיבל את ההרגשה הזאת. עכשיו זה היה ממש חזק, כמעט בוער בו. הוא נעמד, אבל ליאו הביט בו כדי שישב בחזרה. ג'ף התעלם ממנו והלך לילד.
