אז היי, אני ממש שמחה שאהבתם את הקריפיפסטה של ג'ף. הקריפיפסטות הבאות הם של נינה (כדי שתבינו את השם שלי), ג'ק ואז ג'יין
זה הסיפור של ג'ף כשהוא חזר לבית הישן שלו, לא יודעת מה איתכם, אני ממש אהבתי
מאז שג'ף עזב את ביתו לפני שנים רבות, אף אחד לא העז להתקרב לביתו הקודם. אפילו לא המשטרה. מה שאומר, שגופותיהם של הוריו ואחיו, ליאו, לא פונו, המשיכו להישאר ולהתרקב בבית שהיה פעם כל כך שמח. עכשיו זה רק מזכיר לעיר את מה שקרה לפני כמה שנים.
ג'ף היה בן 19 כשבמקרה חזר לביתו שוב. הוא הרג אנשים ברחבי העולם, וטייל בכל מקום שבו אווירת הדם לקחה אותו. היום הוא הובל בחזרה לשכונה הישנה. הוא ראה את הבית שגר בו פעם. "תראו, תראו, תראו!" הוא אמר, מעט מופתע. "אם זה לא הבית הישן שלי!" הוא רץ לדלת ופתח אותה, קורא בתוך ביתו, "היי אמא! היי אבא! אני בבית!" הוא צחק, יודע שאין אדם חי בבית. כל המכשירים והציורים הישנים שלו עדיין מפוזרים על רצפת חדרו. שיעורי בית ישנים מאז שהיה בבית החולים היו על השולחן, אוספים אבק. מה שעוד, הטלוויזיה עדיין הייתה דלוקה. הוא היה מופתע שחברת החשמל לא ניתקה אותה כבר. אולי הם החליטו פשוט להתעלם ממצבו של הבית הישן הזה. ג'ף בעט את נעליו ונפל אל תוך כורסת הסלון הגדולה והמאובקת, שהריחה כמו ספר ישן עכשיו.
משהו קשה פגע בו כשהוא התיישב. הוא קם כדי לראות מה זה היה, וזה היה שלט המשחק הישן שלו. הוא היה צועק שתורו היה לשחק לפני שעת השינה,הלפני שהחיוך שלו היה בכלל קיים, ג'ף וליאו היו עושים סבבים ארוכים של המשחק האחים מריו. הזיכרון בא לראשו באותו הרגע.
ג'ף צחק. "אה, ליאו, אני כל כך שמח ששרדתי את השריפה הזאת!" הוא אמר לאחיו הגדול. "אני מרגיש נפלא! אני חושב שאני אפילו ילך לבית הספר מחר!"
ליאו חייך קצת, מודאג לגבי אחיו. "ג'ף, אל תתלהב. אתה צריך לנוח."
ג'ף עצר אותו. "ואז נוכל ללכת ביחד! אני מבטיח!"
ג'ף מעולם לא שבר הבטחה עד אותו לילה.
הוא העיף את הזיכרון מוחו. למרות זאת, עדיין היה מישהו שהוא רצה לראות. ג'ף קם מהכורסא והחל לעלות במדרגות. "הווו ליאווו אח יקר!!" הוא קרא. וכמובן, לא הייתה תשובה. הוא הגיע לדלת עם השלט עליה "החדר של ליאו, לא להיכנס אלא אם כן אתה דופק." אז הוא כיבד את משאלתו של אחיו ודפק על הדלת לפני שנכנס פנימה. "היי ליאו! איך אתה מרגיש??" הוא שאל את הגופה עטופה בשלולית הדם ששכבה על הרצפה. הסכין עדיין היה בבית החזה של ליאו, עיניו נשארו פתוחות, וסנטרו ושפתיו היו מלאים בדם יבש. גופתו נראתה מיובשת ואפורה, מת כמו ידית הדלת. ג'ף צחק. "וואו, אח! אתה לא נראה כל כך טוב! אתה צריך לצאת החוצה! למצוא חיים!" ג'ף צחק אפילו יותר, מתגלגל על הרצפה ודופק את ידו בשטיח. ליאו לא זז.
