שיר אחד ואולי יותר?!

זיכרון שלא ישכח

אתה הולך בשדות של חורבה
הדמעות מטפטפות בשקט מופתי
כי אתה יודע שהשוק הוא לא רגעי
מימין מפלים של דם ומשמאל תקווה שאבדה
מה יקרה מחר אתה שואל את עצמך
לאן אפנה ומה אגיד בהלוויות חברי שנפלו כמו עלים בשלכת הסתיו רק שהפעם המחזה לא יפה כל כך
כי אתה היחידי שנשאר
היחידי שעומד על הרגליים
היחידי שעוד נושם
היחידי שעדיין לא חווה מצמוץ אחרון
היחידי שיבוא הביתה בשלום
אך אתה היחידי שרוצה למות כדי להחיות את אחיו
היחידי שמתקשה לנשום עכשיו
היחידי שכל מצמוץ מביא עוד דמעות
היחידי שיבוא הביתה בשלום אך שקטו הנפשי מת באותו היום
וכולם עומדים דום
בצפירה בשקט מופתי וחלקם מדברים כי הם לא מבינים למה הדמעות זולגות ולמה כשהדקה נגמרת אתה מתמוטט על הרצפה וצורח צרחות של אימה גם כשהיום הזה נגמר ולמה אתה לא מצליח לדבר על אותו היום שיהיה זכור לעד ולמה בלילות שינה של שעה זה מותרות ולמה לקורא למישהו חבר מפחיד אותך עד דמעות ולמה פורים זה החג שאתה הכי שונא למרות שכשהייתה ילד רק חיכית לזה
למה
אתה שואל את עצמך למה
למה דווקא אני הפכתי להיות פוסט טראומתי
למה דווקא אותם לקחו ולא אותי
למה דווקא אני נוטל כדורים
למה
ואם אגיד לך שאתה לא היחידי
שאתה עוד יכול ליצור חברים
שאתה עוד תתגבר על זה
וכן זה לא ישכח אני יודע
אתה תגיד לי נכון
ותשקר לי בפרצוף ותגיד את המילים היפות שאתה רוצה אני אשמע
אך אני יודע מה נכון ומה לא נכון
אני יודע שאתה תמשיך לזכור את אותו היום
אני יודע שהלילה זה סיוט
ונפצים זה החלום הרטוב למתכון של קריאה למלאך המוות
ואני יודע
אבל אני יודע שאתה חזק
כי הגעת לכאן
אתה חי ונושם
ומצליח לשרוד
יש ימים שאתה קם עם חיוך למרות הכל
ואני יודע שיביאו עוד ימים שתקום ולא תרגיש את הרצון למות והם רק ילכו ויתגברו
אני יודע
אז לך לישון לילה טוב
ונתראה מחר עם חיוך גדול