התחלתי לבחור בגדים ליום הראשון שלי בבית הספר. התלבטתי בין חולצה שחורה חלקה לבין חולצה לבנה עם שרוולים צהובים, מה שהיה בטוח שאני יבוא עם סקיני ג'ינס שחור. לבסוף שמתי את החולצה הלבנה וגם לקחתי כובע שחור שיתאים ללוק, סירקתי את השיער השתני שלי שהגיע עד לאמצע הרגליים שלי, אספתי את השיער שלי לצמה מהממת ושמתי מסקרה שתדגיש את העיניים הירוקות שלי. כשירדתי לסלון, חבר שלי, בן, חיכה לי כבר למטה, הוא לבש חולצה לבנה וג'ינס כחול רגיל. הסתכלתי על העיינים הכחולות שלו וקצת הסמקתי "כמה זמן אתה כאן?" שאלתי את בן, הוא לא ענה לי. הוא היה נראה מודאג, זה הפחיד אותי. "רוצה לאכול משהו?" ניסיתי לשאול שוב בתקווה לתשובה ממנו. לפתע הוא ענה לי "היי אן" הוא אמר בחצי ריכוז, בעיקרון קוראים לי מריה אבל הוא קורא לי תמיד אן, זה לא כזה הפריע לי "כמה זמן אתה כאן?" שאלתי שוב בתקווה שהוא יענה לי הפעם. "מ5 בבוקר" הוא אמר ברגע וטפס לי את היד "בואי צריכים ללכת!". בן התחיל להפחיד אותי, רציתי להגיד לו, לא ,אבל הוא היה יפה מידי. בן היה כמעט 2 מטר גובה, היה לו עיניים כחולות ועמוקות שהזכירו לי תמיד את הים, צבע עורו היה דיי בהיר והיה לו שיניים שתמיד צחקתי עליהן ואמרתי שהוא ערפד בגללן. בן היה ההגדרה המושלמת ליופי. הייתי רוצה שהוא יהיה שלי אבל הוא אמר לי כמה פעמים שהוא הומו ושהוא הגיי פריינד שלי... נשמתי עמוק והתחלתי ללכת "הם סיפרו לך?" הוא שאל בקול מפחדת "לא..... הם צריכים לספר לי משהו...". לא ידעתי מה הכוונה בהם ומה הוא רוצה. "ואת מרגישה בסדר נכון?" לא הבנתי אם זה תקיפה או שאלה, זה דיי הרגיש שהוא כמו איזה כלב שמנסה לתקוף אותי. "אתה חושב שאני חולה או בהריון אז כן, אני לא" אמרתי ברוגע "ואת לא יודעת כלום על אמא שלך, נכון? את לא אחת מהם?" הפעם הייתי בטוחה שזה תקיפה "כן, כן אני לא מורה לביולוגיה" אמרתי בציניות "לא זה!" הוא צעק וחיבק אותי כאילו מישהו הולך לתקוף אותי. התחלתי לרעוד מרוב פחד "אתה מרגיש טוב?" ניסיתי להרגיע אותו, אבל הוא מחץ אותי יותר חזק "את תהיה אייתנו את שלנו!" הוא צעק, הבנתי שהוא השתגע "טוב, טוב אני אתיכם" אמרתי בהכי ציניות שיש, לא ידעתי למה הוא מתכוון. המשכנו ללכת לבית הספר ולאחר מכן הלכתי אליו, הוא הושיב אותי על המיטה שלו "את באמת לא יודעת?" הוא שאלת בקול מפוחד "אני לא יודעת... מה אתה רוצה ממני?!?" הוא לא ענה הוא רק הלך הלוך ושוב בחדר אחרי דקה או 2 הוא אמר "את לא יודעת מה אמא שלך עושה לי ולמשפחה שלי. את נשארת כאן ולא חוזרת לבית!" קפאתי במקום וניסיתי להבין מה אמא שלי עשתה 'היא רק מורה' חשבתי לעצמי. הוא בא אליו וטפס אותי את לא מצטרפת אליהם! אני לא אתן לך!" הוא צעק "אן תצטרפי ללהקת זאבים שלנו אוקי?" הוא שאל ברוגע פתאום התחלתי לחשוב שזה קבוצת משחק או משהו כזה של חנונים או אולי משהו של ספורט... "אוקי אני היה בלהקה שלך" נתתי לו חיבוק הוא לא חיבק אותי הוא העיף אותי על המיטה שלו "אני רוצה לשמוע אותך נשבעת ואז אני היה רגוע..." הוא אמר בחצי תקיפה "אני נשבעת" אמרתי עם חיוך פתטי. אחרי כמה שניות של שקט מוחלט הוא שבר את השתיקה "בואי נלך לאכול" הוא אמר כאילו לא קרה כלום החזקתי לו את היד ויחד הלכנו לאכול כשהוא ראה את אמא שלו הוא אמר לה את כל מה שקרה ושנשבעתי לו, אמא שלו, בסי, באה אלי "את בטוחה כאן" היא אמר. לא יכולתי לקחת אותה ברצינות עם השיער הלבן שלה, עיינה האפורות, העור הלבן שלה והגובה הדיי נמוך שלה לא ידעתי מה הגובה שלה אבל לפי דעתי הו היה 1.39 או משהו כזה. "כן, כן בטח" אמרתי בשיא הציניות "את רעבה? בואי אני אתן לך עוף עם רוטב" היא גררה אותו למטבח "מה את יודעת על אמא שלך?" היא שאלה בקול מודאג פתחתי את הפה שלי כשי לדבר אבל בן דיבר במקומי "היא לא ידע עד עכשיו שאמא שלה היא חצי זאב" התפוצצתי מצחוק "חצי זאב?" המשכתי לצחוק. שתהם הסתכלו עלי בעצבים "זה רציני!" הם צעקו יחד. גילגלתי עיניים אבל חייכתי. "מתי אני הולכת לפגוש את שאר הלהקה?" שאלתי אבל בן הסתכל עליי במבט תקיף שגרם לי לרעוד. בסי פתחה את הפה שלה שלפתע רעש חזק נשמע שהחלון התפוצץ. הסתכלנו על החלון שלפתע היו 5 צלליות בחלון. ויד ארוכה ולבנה נשלפה מהחלון ולקחה אותי.
אני לאיודעת כמה זמן הייתי בחשכה עם היד אבל שהתעוררתי עדיין היה חושך, למרות שהיה מדורהאשר חיממה אותי קצת, קמתי מהמקום שלי שראיתי את 5 הצליליות שוב מסתכלות עליי בחשכה.צרחתי והתחלתי לברוח. שמעתי משהו אומר "אמרתי לכם" שמשכתי לברוח. שלפתעהיד הלבנה שוב תפסה אותי ומשכה אותי בחזרה. ניסיתי לברוח ולנשוך את היד אבל זה לאעבד. שלפתע קול דברי אמר לי "אני אעזוב אותך אם תפסיקי לצרוח" השתתקתילמרות שתכננתי לצרוח אם הם יעשו משהו. אני והצללים הסתכלנו אחד על השני עד שאמרתי"מי אתם?" בקול צרוד. הם הסתכלנו אחד על השני שהצללית הגבוהה ביותרהסתכלה עליי (מיותר לציין שהוא היה האחד עם היד) "אם נראה לך את הזהותהאמיתית שלנו אנחנו צריכים שתדיעי מי את" נשמתי נשימה עמוקה לפני שצעקתי"מה! מה עכשיו!? מספיק גרוע שגיליתי שאמא שלי אשת זאב מה עכשיו, שאבא שלי הואסופרמן" והתחלתי לצחוק. הצללים הסתכלו שוב אחד על השני, והגבוה ביותר נשםואמר "קרוב אבל, אבא שלך הוא ערפד- כמונו, מה שהופך אותך לחצי ערפד חצי אשתזאב" והכל הפך להיות שחור שהתעלפתי. שהתעוררתי בת בת 12 עם עור כהה ועינייםסגולות ושיער ורוד. היא הסתכלה עליי במבט מוטרד. צרחתי וניסיתי לברוח. "אה,הנסיכה סוף סוף התעוררה" שמעתי קול מהצד, אחרי ששמתי לב שאני באוהל, וראיתיאותו. הוא היה גבוה בעל עור חיוור (כנראה הוא היה הצללית הגבוה) היה לו שיער שחורעם עיניים שחורות גם. הסתכלתי סביב וראיתי עוד 3 אנשים. בת שלבושה בבגדים של בן עםשיער קצוץ בצבע כחול ועור בצבע זית ועיניים כחולות. בן עם עור שחור ושיער חוםמתולתל ועיניים חומות ובן אסייתי גבוה כמעט כמו הבן הראשון. וכנראה כולם ערפדים,כמוני? אני כל כך מבולבלת. "כנראה יש לך הרבה שאלות, את יכולה לשאול אותם עכשיו"
@neta5335
פרק 2 היה שהיה לי ולה זמן לכתוב :)
