פתחתי את הפה שלי אבל לא היה לי כל כך אומץ לדבר "מי? מה?" הצלחתי להגיד הם חיכו אלי חיוך מפחיד כזה "אנחנו חברים של אבא שלך אן תצטרפי אלינו" הם אמרו כולם יחד "אני, אני" הצלחתי לברוח רצתי חצי שעה עד שראיתי 2 זאבים לבנים הם הגנו עלי ואז בא האלפה "מה לכל הרוחות קורה כאן!" צעקתי זאב שהזכיר לי את בן הסתובב מסביבי הבנתי שהוא רוצה שאני עלה עליו אז עליתי עליו "הולכים" הוא אמר ולקח אותי משם אחרי שהתרחקנו מהם הוא חזר להיות הבן שהכרתי "אן את בסדר?" לא ידעתי מה להגיד ואז הוא חיבק אותי "הם קראו לי אן כמו שאתה קורא לי אן מי זאת אן הזאת?" בן שתק ואז אמר ברוגע "זה לא משנה את עכשיו חלק מאתנו ולא נתן לך להיפגע" הוא חייך חיוך רגוע "לא ענתה לי על השאלה!" התחלתי להתעצבן "את לא צריכה לדעת מירה" זה הפעם הראשונה שהוא אמר את השם שלי נכון הבנתי שפגעתי בנקודה רגישה "סליחה לא התכוונתי" אמרתי במהירות "זה- זה בסדר" הוא חייך חצי חיוך "אני אקח אותך לבית שלי אמא שלי הביא כבר את הבגדים שלך" הוא אמר בקול קר "או- אוקי...." אמרתי בחשד פתאום איש לבן ממש עם עיניים שחורות גדולות ופה מלאה בדם בא אליה "מריה בואי אלי זה אני אבא" באתי להתקרב ואז בן חסם אותי "לך מכאן ותבין היא לא רוצה!!!" זאבה שהבנתי שהיא בסי באה ותקפה אותו בן הסתכל עלי במבט מפוחד ואז על אמא שלו "איחרנו את המועד" הוא אמר בקול רועד, אמא שלו, בסי, חזרה לצורה רגילה "רוצו!" בסי ציוותה עלינו התחלתי לקבל כאב ראש מרוב מה שקרה ואז זאב אפור גדול יש ניחשתי שהוא האלפה נשך אותי וגרר אותי עם השיניים שלו כל היד שלי התמלאה בדם "מה אתה עושה?! תפסיק!" צעקתי בפחד הכלך לאט, לאט הפך לשחור הדבר האחרון ששמעתי זה היה את הקול של בן "סבא פאפ ?הכל היה בסדר?". פתאום התעוררתי בחדר של בן ועוד יותר גרוע הוא היה בלי חולצה הסמקתי כולי "אן... הכוונה מריה" הוא חייך ונתן לי נשיקה על הראש "התעוררת" הוא אמר בהתלהבות, הסמקתי יותר "מה מה מה" הוא הבין למה התכוונתי ואמר ישר "הם ערפדים הם רצו לצרף אותך אליהם בשביל להרוג אותנו או משהו כזה" חשבתי לשניה "והוא זה..... ?הוא¿ אאא" ניסיתי לשול אם זה אבא שלי ולמזלי הוא הבין אותי שוב "כן...." הוא אמר כאילו הוא מכיר אותו ממש אבל ממש טוב "זה אבא שלך והוא רתה לאכול אותך בגיל 8" בן אמר את זה ברוגע "לאכול אותי? אני לא פיצה..." הוא צחקק ואז הביא לי בגדים הסתכלי על עצמי והבנתי למה "בואי אני אקח אותך למקלחת" הוא הרים אותי וקילח אותי הסכמתי לו כי הוא הומו אחרי שהוא קילח אותי כאילו אני ילדה קטנה. הוא הרים אותי וניגב לי את הפצעים "איהההה" צעקתי מרוב כאב "סליחה אני מצטער"
הוא נתן לי את המגבת "תעשי לבד" לקחתי והתחלתי להתנגב "מה הזאב הזה עשה לי" שאלתי בבכי "הוא הוסיף אותך רשמית עכשיו את יכולה להיות איתנו "מה? מה הכוונה" הוא הרים לי את היד וראיתי סימן של ירח בתחילת חודשו בצבע לבן "לי גם יש את זה" הוא אמר והראה לי את שלן, הסימן שלו היה ירח קצת אחרי האמצע של חודש ושלו היה יותר צהוב. "למה שלך שונה משלי?" שאלתי בתמימות בזמן שלבשתי חולצת בטן פסים סגולה ורודה ושטורט סגול בהיר "של מי הבגדים האלה" שאלתי "זה של אחותי הגדולה היא מתה במלחמה מול אמא שלך" הוא אמר ממש ברוגע כאילו זה לא מפריע לו אבל לפי העיניים העצובות שלו הבנתי שהוא רוצה לבכות "בואי נלך לאכל" הוא משך אותו בכוח "למה הבתה לי דווקא את הבגדים של אחותך?" הוא חשב לשניה "הם יכולים לזהות את הריח שלך, הלהקה עכשיו מתפלת בבגדים שלך עד מחר יחזירו לך אותם" הוא משך את הכתפיים שלו והסתכל עלי במבט מוזר כאילו הוא ממש מת. העיניים של בן התחילו לדמם ואז הוא שינה את הצורה לצורה של אמא שלי "אאא היי?" ניסיתי לחיך "את צריכה להיות איתנו!" אמא שלי צעקה ונעלמה. "מריה? את בסדר? מריה?" בן אמר וניער אותי "אמא שלי הייתה כאן.. הוא צעקה עלי ?לא שמעת¿" אמרתי בלחץ הייתי אף סף התקף חרדה "היא לא הייתה כאן בתך זה בגלל הרעל..."
פרק 3 יעלה בשבוע הבא...
