חמוטל וטריאד הערסים

פרק 10

אבירם משה נכנס בדלת. אבירם משה הוא איש מאוד לא שגרתי- רזה,ממושקף, עם חולצת הדפס חתול ענק. אתם מבינים, שאמרתי שבדיוק עמדתי להתחרמן עם אבירם משה, לא התכוונתי שבאמת רציתי להתחרמן איתו. 

כל בנות השכבה עשו התערבות, שמי שיכולה להתקרב לאבירם משה וגם להתחרמן איתו תזכה ב500 ש"ח. זה היה מעט דוחה, הרי אבירם משה הוא ממש לא לטעמי- הוא בתכנית "מגשימים", הוא אוהב לשמוע מוזיקה "אפירמטיבית", וריקודים סלוניים. "אבירם משה, הגעת!" אמרתי בהקלה. הוא העיף מבט קצר על מסך המחשב שלי. "ווירוס." הוא אמר בטון קר ורגוע. התחלתי להתחרפן. "ווירוס?!?# יעני קנולה? יעני שפעת?1&.4!?^768?1?!" התחלתי להסתובב בחדר בחרדתיות. הוא התיישב בכיסא במקומי, והקליד קצת במחשב או משהו כזה של חכמים. "לא, ווירוס של מחשב. מזל שהגעתי בזמן, אחרת הוא היה גונב את כל המידע שלך." הוא אמר בטון קצת תוקפני- אני מבולבלת מעט. "אבירם משה, למה את כל כך קר?132!? אתה צריך לעזוב, לעזוב, והחופש בך יתחיל לנשוב!" אמרתי. הוא קם ונעץ בי מבט ריק. "חמוטל- אני פה כי מתקפות סייבר מעניינות אותי וגם כי הצעת לשלם לי, ושום דבר מעבר לזה. את ניצלת  אותי; אני יודע על ההתערבות. פשוט עזבת בלי לומר כלום." הוא הסביר. הרגשתי קצת רע. "אני הולך. מחר בבוקר נדבר על העמוד אינסטגרם הזה." הוא אמר בזריזות, קם והלך. 

המפגש עם אבירם משה קצת זיעזע אותי. מעולם לא חשבתי שאולי הדברים שאני עושה מעליבים אחרים- הרי רק לי מותר להיעלב... לפתע נשמעה דפיקה בדלת, שהזכירה  לי שאני מלכת המקובלות. "יבוא," אמרתי, מילה קצת אשכנזית שאני נוהגת לומר בהיכוניות. מהחריץ בדלת הציץ ראש בגיל העמידה. לאחר מכן היה צליל רשרוש ושמתי לב לרצועה של קונדומים על השידה. "יוצאים ונכנסים אלייך לחדר כל כך הרבה בנים, עדיף להיות בטוחה." אמרה אמא שלי. "איכ אמא!!!?@##?#$$&% מה את עושה לי סמאט שיימינג?@@#$?@$!3; את אפילו לא מכירה אותי !!!$%^&^%#" אמרתי בעצבנות וטרקתי את הדלת. התארגנתי לקראת השינה- מחר הכל יהיה בסדר. 

~יום למחרת~

קמתי ובחרתי בחליפת נייק אפורה עם שרוולים שחורים, החלקתי את השיער ושמתי אותו בקוקו שיותר גבוה מסוכר אבטיחים, הצטיידתי בשרשרת מגן דוד, ונעלי איירפורס שחורות . שמתי פי 3 יותר צמידי "לשון הרע לא מדבר אליי" מהרגיל, ומשחתי על פניי צבעי מלחמה וורודים. שמתי בתיק משה פרץ שלי את הדיסק הנגוע שחמוטל נתנה לי, וחרב מפלסטיק. יונה בא לאסוף אותי ונסענו- היום תתחיל המפלה של הכלבה שהעזה להפריש אותי. להבריש? להכפיש?

המשכתי בדרכי עד שראיתי את חתואל. "חתואל יא בת שרמוטה, אמן שאבא שלך ישתה בנזין וישרוף לו בתחת חצי שנה!!!1!!!!!!!!1111!!$#$%!!#?%@#!~#" צעקתי עליה ונופפתי בדיסק. היא הסתכלה עליי במבט ערמומי ומרושע  לשנייה אחת, ומיד התחילה לבכות בהיסטריה. "למה את צועקת עליי? מה עשיתי לך?" היא אמרה בתמימות. "מה את מעמידה פנים?!" שאלתי באגריסיביות. "את נתת לי את זה ויש בזה ווירוס של מחשב!" אמרתי. היא המשיכה לבכות ולפתע התחילו להתאסף סביבנו אנשים. נשמעו מסביב קריאות, כמו: "וואי איז שי קריינינג?" "וואט דיד דאט גירל דו טו הר?" "שי איז סו רוד!" "איזנט דאט דה גירל פרום האמוטל_אקספוז?" לא ממש הבנתי, אבל שני דברים הצלחתי להבין- הם חושבים שאני אשמה והם מזהים אותי מעמוד אינסטגרם. התחלתי לרוץ עד שהתנגשתי במישהו. "חמוטל , מה קרה לך גירל?" ג'סיקה שאלה.

התחלתי לבכות בזעם, יצאו לי רק חצאי מילים: "חתואל! ה....הכלבלבה הזאת! היא גורמת לכולם להאשים אותי!!! היא עשתה לי קרנולה במחשב!!1!23546!3^%687^%$!" נפלתי על הרצפה וג'סיקה התכופפה אליי. "היי נאו, דונט תידאגי. ווי ניד טו גט יו טו מקום בטוח." היא אמרה ועזרה לי לקום, לאט לאט הגענו לאולם שהיה ריק וישבנו בשורה האחרונה. היא הרגיעה אותי וסיפרתי לה את כל הסיפור- החל מהווירוס, עד אבירם משה וחתואל. "האמוטל, ווי מאסט טו להילחם בחזרה", גסיקה אמרה. "איי יודעת... אבל אני לא יודעת איך להתחיל... מי יעזור לי בכלל?" מיררתי בבכי. לפתע נפתחו הדלתות של האולם. לאט לאט התחילו להיכנס מייסון, אדם, יונה, אבירם משה, יונה ועברי לידר. לפתע הבנתי- אני לא לבד. 

וכך נולד צה"ח, או hdf- צבא ההגנה לחמוטל/hamutal defense force.

כולנו הברזנו מהשיעורים שלנו וישבנו על הבמה באולם ובנינו את האסטרטגיות שלנו- הלחימה שלנו תהיה מבוססת כלי רכב חצי ממונעים, כמו אופניים חשמליים, קורקינט חשמלי והובר בורד. הנשקים שלנו יהיו חרבות מפלסטיק, קללות ומוזיקה מזרחית רועשת- בכל צוות שלנו יהיה חבר אחד עם אולר, אבל רק כדי לאיים. הצבא שלנו נראה מאוד מבטיח- הרי יונה היה בסיירת, ולאדם יש קצת ניסיון בלדקור אנשים, ואבירם משה יהיה ראש מטה הסייבר שלנו. כבר עכשיו הוא עשה איזה משהו של חכמים וגילה שחתואל מפעילה את hamutal_expose, כמו שחשדתי. 

"רגע, אז אנחנו פשוט מתחילים לתקוף?" שאלתי. יונה עשה לא עם הראש. "זה יהיה צפוי מידי- אנחנו צריכים לחכות, לאגור ציוד ולשמור על פרופיל נמוך- שיגיע הזמן נתקוף. בינתיים אבירם יכול לעשות לחתואל כל מיני גליצ'ים בטלפון כדי להתגרות בה." הוא הסביר. "אבירם משה- לא אבירם." אמר אבירם משה. כולם הנהנו בהתנצלות.

התפצלנו לדרכנו, וידענו שבקרוב נצטרך לקיים ישיבה כדי לחשוב על הטקטיקה שלנו. אבל סוף סוף, מהפעם הראשונה מאז שירדתי לאמריקקה, הרגשתי מוגנת. הרגשתי חלק.

____________________________________________________________

~שינוי נקודת מבט- ג'ייק פול~

הרבה אנשים לא מבינים למה התחלתי להתאגרף. בדרך כלל אני אומר להם ש"זה אברידיי ברו, עם הדיסני צ'אנל פלו"- אבל הם לא יודעים שזה כדי לכפר על האובדן הכי גדול שלי, הבת שלי. 

הכל התחיל ששירתי בגלגלצ- פגשתי שם איזה אישה, מרתה. זה לא עבד בינינו, אבל היא מאוד כעסה שנפרדתי ממנה. ואז... לפני 18 שנים פגשתי את האישה של חיי, שרית חדד. התאהבתי בה ישר. לא יצאנו הרבה זמן, אבל נולדה לנו בת- היא הייתה הדבר הכי יפה ומתוק שראיתי בחיי. ואז, כשהיא הייתה בת כמה חודשים, האקסית הקנאית שלי, מרתה, חטפה אותה מאיתנו ונעלמה. שרית התרסקה. היא כבר לא יכלה לחיות יותר- גם אני בקושי הסתדרתי. שרית והבת שלי היו הדברים החשובים לי ביותר, מה הטעם בלחיות בלעדיהן? שרית נפרדה ממני בסוף- היא אמרה שכל פעם שהיא מסתכלת עליי היא רואה אותה, הבת שלנו. 

אתם יודעים, זה מצחיק קצת- קראנו לה חמוטל; הלחם של "חומה" ו"טל"- ברכה והגנה. ממש כמו הזאת שאדם הביא- רגע. לא יכול להיות. זה... זה מסתדר יותר מידי. היא בגיל הנכון, בגובה הנכון... היא נראית בדיוק כמו אמא שלה....

דפקתי ספרינט מהר, נכנסתי למכונית והתחלתי לנסוע. אני חייב למצוא אותה.