ילדת הארנב

אין כותרת מוהאהאהאא

רצתי הכי מהר שאני יכולה
יכולתי לשמוע אותם מאחורי
הרמתי את אוזניי הארוכות למעלה, לפחות 5 אנשים.
הבד של שימלתי האדומה והארוכה נתקע בענפים והחל להיקרע
אך זה לא עצר אותי
רצתי הכי מהר שאני יכולה .
לפתע מעדתי על אבן ונפלתי קדימה , שיט.
התחלתי לקום ברצון להמשיך לרוץ, אבל הם כבר היו מסביבי
איך אני יוצאת מהמצב הזה?
רצתי קדימה בלי היסוס אבל האחד שהיה קרוב אליי מיד תפס באוזניי
השניים האחרים תפסו לי ברגליים
ואז הרביעי הביא שק
לא.
ניסיתי להיאבק
אבל החמישי בא ונתן לי מכה בבטן שגרמה לי לירוק דם
עוד מכה
ועוד דם
ואז הוא לקח בול עץ כלשהו , פגע לי איתו בראש, איבדתי הכרה.

קמתי , נראה שאני בתוך מכונית, ידיי כבולות
איך הגעתי למצב הזה.
שנייה אחת הייתי ביער וקטפתי פרחים
ושנייה אחרי 5 אנשים החלו לרדוף אחרי
כנראה היו בצייד ואז ראו אותי והחליטו שמישהי עם אוזניים של ארנב תתאים לאוסף שלהם.
התחלתי לדפוק בדלת המפרידה בין מושב הנהג לביני
אך הם התעלמו ממני.

הכל התחיל להיות מטושטש
״אחח..״
נראה שנפגעתי די חזק מבול העץ ההוא .
לפתע המכונית נעצרה
שמעתי צעקות מבחוץ
נראה שהזרים יצאו מתא הנהג
שמעתי יריות
ואני שמעתי אותן הרבה יותר חזק , בזכות אוזניי
כיסיתי אותן.
לפתע דלת המכונית נפתחה
ראיתי במטושטש
הדמות המטושטשת הרימה אותי בזרועותיה
ולאט לאט הכל החל להיות עוד יותר ויותר מטושטש , עיניי נעצמו.

קמתי, שוב , הפעם במכונית אחרת , ראשי עדיין כאב.
מקדימה ישב איש זר מול ההגה
ולידו אישה , נראית בגילו .
״ל-לאן אתם לוקחים אותי?״ שאלתי
״לאקדמיה״ ענתה האישה בשחור
״איזו אקדמיה?״ שאלתי מבולבלת
״אקדמיה לאנשים כמוך״
אנשים כמוני? מה זאת אומרת?
האוטו לפתע עצר
״הגענו״ אמר האיש שהחזיק בהגה
״אם קר לך את יכולה להשתמש בסווצ׳ארט ששם״ אמרה האישה כשהיא יוצאת
לידי היה סווצ׳ארט שחור ,לקחתי אותו
האיש פתח את הדלת שלי ויצאתי מהאוטו
שמתי את הסווצ׳ארט עליי, הוא היה חמים, מישהו לא מזמן לבש אותו.
הסתכלתי קדימה, עיניי נפערו , מולי נגלו 3 בניינים עצומים וביניהם חצר גדולה
״איך קוראים לך?״ שאלה אותי האישה
״פליסיה״ אמרתי בשקט, עדיין מסתכלת על המקום העצום
״היי  פליסיה, אני לינדה״ היא אמרה עם חיוך מזמין
״שניכנס?״ אמרה ופתחה את השער
הגענו לשביל אבנים המוביל לחצר גדולה ומאחוריה הבניינים
היא הצביעה על הבניין הימני ״אלו המעונות ״
עכשיו הצביעה על האמצעי ״זה הבית ספר״
ולבסוף הבניין השמאלי ״זה הבניין של ההנהלה״
היא התחילה ללכת קדימה
״בואי , נמקם אותך במעונות״ היא אמרה
״אבל אין לי מזוודות , אין לי כלום ״ נזכרתי שהגעתי לפה אחרי שניסו לחטוף אותי
״אל תדאגי הכל מוכן״ היא אמרה ברוגע
הגענו אל בניין המעונות
הבניין שומם, כנראה כולם בבית ספר
״בבית ספר הזה לומדים ערפדים,אנשי זאב, מכשפות , קוסמים, והיברידים, כמוך.״
רגע מה? ״מצחיק״ אמרתי
״אני לא צוחקת , היצורים האלו חיו בכדור בארץ מיליוני שנים, פשוט מוסתרים ,אנחנו עוקבים בעיתונים ובשמועות כדי למצוא עוד יצורים, ככה מצאנו אותך, ילד סיפר להוריו שראה ילדה עם אוזני ארנב וזנב של ארנב״
השפלתי מבט כשהבנתי שהיא מדברת עליי
תמיד הלכתי עם כובעים גדולים ומכנסיים רחבות , כדי שלא יזהו, אבל נראה שילד שם לב , הפעם הראשונה כשהייתי חשופה הייתה היום , ביער , לא חשבתי שאף אחד יראה , אבל נראה שהאנשים ההם ראו...
״פליסיה?״ היא שאלה כששמה לב שאני לא מרוכזת
פתאום הציפו אותי כל כך הרבה שאלות
כמה זמן ערפדים חיים?
היברידים יכולים להיות מעורבבים? , אם נגיד האבא כלב והאמא חתולה?
יש יריבות בין יצורים מסוימים?
״אני יודעת שאת מלאה בשאלות אבל קודם בואי נמקם אותך״ הנהנתי.
היא הובילה אותי לדלת שחורה , עליה יש לוחית מחכה שישנו בה שם, היא פתחה את הדלת והתגלה לפני חדר עם גודל די מרשים ,הייתה שם מיטה זוגית, וחדר מקלחת ושירותים, וטלוויזיה , והכל.
ליד הארון היו מזוודות , פתחתי אותן ובתוכן היו כל הדברים שלי
״אבל איך-״
״יש לנו את הדרכים שלנו ״ היא קרצה לי
קפצתי על המיטה ונבלעתי בתוך המזרן הרך, לא רוצה לקום לעולם
״בואי צריך ללכת״ היא אמרה
״ללכת? לאן?״ אמרתי בחוסר רצון
״את תראי״
היא הובילה אותי מחוץ לבניין , לבניין אחר , עמדנו שם מול דלת גדולה
״מוכנה?״ מוכנה למה?
היא פתחה את הדלת בפתאומיות ומולי נגלו שולחנות ארוכים מלאים בילדים יושבים לידם ואוכל מלא על השולחן , כנראה המקום חוגג משהו.
הרמתי את כובע הסווצ׳ארט על אוזניי
כולם בוחנים אותי, ואני שמה לב שאני עדיין עם שמלה קרועה , חצי ערומה , ופה ושם דם, כיסיתי את עצמי עם הסווצ׳ארט.
לינדה מושיטה לי יד ומביאה אותי בין השולחנות הארוכים , לשולחן בסוף האולם, מלא בזקנים וזקנות, ורק כמה שנראים יותר צעירים , שולחן המורים.
״המנהל , זוהי פליסיה, אני ומיגל מצאנו אותה , היא .. נקלעה לסיטואציה..כבר מיקמתי אותה בחדר״ אומרת לאיש הזר היושב מולי
האיש הזקן בוחן אותי ואז מסתכל על לינדה , לינדה מחייכת , ואז מושיטה את ידה אל כובע הסווצ׳ארט ומורידה אותו , מראה לכל האולם את אוזניי
לאחר שהאיש הזקן מהנהן בהבנה, אני מסתובבת אחורה , ומראה לכולם את אוזניי הלבנות כמו של ארנב ,את שיערי הלבן , את עיניי האדומות, וכל האולם נועץ בי מבטים, חלק פוערים פה , אבל הם רגילים לכאלה אנשים , לא?
ברגע שאני מבינה את הסיטואציה , אני מסמיקה ומורידה את אוזניי כלפי מטה , חלק מהנערים והנערות חושפים את חיוכם בעל הניבים, חלק משולבים עם חיה , כמוני , חלק בעליי עיניים צהובות , אני מניחה שאלו אנשי הזאב , והשאר אני מנחשת קוסמים או מכשפות.
הסתובבתי במהירות חזרה אל האיש הזקן
״ברוכה הבאה״ הוא אומר עם חיוך