ילדת הארנב

בעל השיניים המחודדות

סרקתי את האולם, בו כל התלמידים נועצים בי עיניים.
לינדה הצביעה על השולחן האמצעי , ילד. מסוים קם משם וחזר עם כיסא נוסף .
ירדתי מהמדרגה הקטנה והתחלתי לצעוד אל עבר השולחן , התיישבתי באיטיות.
בשולחן הייתה מישהי עם שיער חום ואוזניים כתומות, ילד ג׳ינג׳י עם אוזניים ארוכות, ועוד שתי בנות הנראו תאומות עם שיער אפור ואוזניים קטנות .
אז כן יש עוד כמוני?
אבל הם שונים..
אני מבולבלת.
הילדה עם השיער החום העבירה אליי קערה עם אורז וירקות , אני וגבעת ברעב, אבל גם אין לי הכי מצב רוח לאכול, הנהנתי את הראש לשלילה.
והיא הניחה את הקערה חזרה וחייכה.
״מה השם שלך? את היבריד ארנב? בת כמה את ? מה-״
״ואוו שלי תרגיעי, תני לה רגע״ הילדה עם השיער החום אמרה לאחת מהתאומות , אני מניחה שקוראים לה שרי.
״אני ניליה , את יכולה לקרוא לי ניל ,אני היברידית חתול,  זה תומס -״ הילדה עם השיער החום הצביעה על הילד הג׳ינג׳י והוא הוציא לשון וחייך אליי
״ הוא היבריד שועל, ושתי אלו שרי ושלי , שתיהן היברידיות עכבר"
לא עניתי , הייתי המומה
״מה זה היבריד?״
ארבעתם הסתכלו עליי בצורה משונה ״את לא יודעת?״
עניתי בשלילה , ״אני אמורה לדעת?״
״היבריד זה בעצם שילוב של חיה עם אדם , והוא מקבל חלק מכתונותיה , למשל , לי יש אוזניים וזנב של חתול״ אמרה נעל
״אז מה השם שלך?״ אמר תומס
״פליסיה , אתם יכולים לקרוא לי פל״  (fell)
״ואני אממ.. יש לי .. אוזניים של .. ארנב? ו.. וזנב"
קמתי להראות להם את הזנב , אבל ניליה אמרה לי מהר לשבת
״כל הלמטה של השמלה שלך קרוע״ כנראה בדרך לשולחן נקרע עוד?
חזרתי לשבת
״תודה״ חייכת
הייתי כל כך מובכת.
מי שעמד באמצע השורה של המורים קם , וצלצל בפעמון שהיה בידיו
״אתם משוחררים , נא להיכנס בזמן לשיעורים ״
כל התלמידים קמו משולחן האוכל , אבל אני לא יכולתי , לינדה באה אליי
״אממ את צריכה משהו לכסות את עצמך״
״ריו!״ היא קראה למישהו, נראה כי צדה את התלמיד שיצא אחרון
התקרב אלינו בן שחשף את שיניו, נראה כי לא מעוניין בכלום, וסובל כל שנייה שהוא חי, אני לא אוהבת אנשים כאלה.
״תביא לה את הסווטשירט שלך״
הוא עשה צקצוק בלשון , והוריד את הסווטשירט שלו , והביא לי
שנינו הרמנו בו זמנית את העיינים ש שמתי לב לעיניו האפורות, אך במהרה הסתכלתי לצד השני.
העיניים שלו מזכירות לי גשם , רטוב וגם יבש באותו הזמן, כאילו מתחוללת סערה שאי אפשר לעצור, ואני עומדת להיבלע לתוכה אם רק אמשיך להסתכל-
״קחי״ הוא הושיט לי את הסווטשירט
נו שילך,  אני לא עומדת קום מהכיסא מולו , הוא יראה לי את כל התחתונים , ומספיק שרואים לי חצי מהחזייה
נראה כי הוא התחיל לאבד סבלנות
קמתי באיטיות, הסתובבתי עם הגב אליו, שיבין את הרמז , אבל הוא פשוט המשיך לעמוד שם .
והורדתי את הסווטשירט הקטן שכבר היה לי , הסווטשירט שלו אמור להיות כמו שמלה ולכסות אותי,
ושמתי מעל החזייה הקרועה את הסווטשירט שלו.
הסתובבתי חזרה והוצאתי את השיער מתוך הכובע, האוזניים שלי התרוממו למעלה.
הוא הסתכל בחדות על האוזניים שלי  ואחר כך הפנה את מבטו ללידיה .
״אני יכול ללכת?״
״יכולת כבר ללכת ממזמן״ אמרתי בחוסר סבלנות, מי הוא חושב שהוא
הוא צקצק בלשון , העביר עליי מבט אחרון ויצא מהאולם.
״טוב אז אלו המפתחות לחדר שלך , הכל כבר מסודר , חדר 534 בקומה השנייה במעונות, אם תצטרכי משהו אני אהיה במשרד שלי, לילה טוב.״
היא הניחה בידי מפתח מוזהב עם המספר 534 חרוט עליו בשחור
חייכתי אליה ויצאתי מהאולם
התקדמתי אל כיוון המעונות כאשר משהו תופס את עיני
שלוש בנות היו סביב ילדה עם אוזני כלב.